בספר ויקרא מוזכרות אבנים בקירות הבתים בארץ ישראל.
(מצורע יד מב) "ולקחו אבנים אחרות. והביאו אל תחת האבנים. ועפר אחר יקח, וטח את הבית"
הקב"ה מודיע למשה ואהרן שכאשר יכנסו ישראל לארץ, יהיו מגלים שקירות הבתים נגועים בצרעת. וכשלא תחלוף הצרעת לאחר שבעה ימים, יהיה הכוהן מצווה לחלץ את אותם אבנים נגועות ולשים חדשות תחתיהן. ואם תשוב הצרעת יהיה מצווה להרוס את כל הבית.
ויש סוד לדבר, שהקב"ה חפץ לגלות עושרם של כנען לישראל. שכאשר שמעו שישראל עומדים להכנס לארץ ועתידים לכבוש אותם ולרשת את בתיהם, היו מחביאים את כל אוצרותיהם וממונם בתוך קירות בתיהם. כי סברו שעתידים ישראל לעזוב את הארץ ואז יוכלו לשוב חזרה לבתיהם.
לכן הקב"ה גילה לישראל דרך הצרעת שיהיה הכהן מצווה לחצוב בקירות הבית ולמצוא את אוצרותיהם.
ציורי תנ"ך/ נגע צרעת בבית (c) כל הזכויות שמורות לאהובה קליין
בספר דברים מוזכרות אבנים הנמצאות במחצבים שבארץ ישראל.
(עקב ח ט) "ארץ אשר אבניה ברזל. ומהרריה תחצוב נחושת".
לפי פירוש רמב"ן: בישר הקב"ה למשה רבנו במדבר, שעתידים ישראל להכנס לארץ אשר בה מחצבים של אבנים גדולות ויקרות, שהברזל, נחושת ועופרת מעורבים בהן.
ואלו הם סוגי מינרלים הטובים שעל ידם יזכו לבנות בתים, חומות ומגדלים עבור יישוב הארץ.
ולפי פירוש ספורנו: שיהיו ישראל מוצאים בארץ אבנים המכילות בתוכן את המינרל של ברזל הקשה, עד שנראות האבנים עצמן בהירות ומאירות מאור השמש, והברזל טוב הוא לעשיית בניינים וכלים.
אב"ן ראשי תיבות אב, בן, נכד- שהאדם ובניו ובני בניו חזקים כברזל. ברגע שהאדם יחבר עצמו לאבן השתיה שלו שהוא המקור האנרגטי שלו הוא יהפוך לאבן ברזל- חזק מבחינה אנרגטית.
(כי תבוא כז ב) "והיה ביום אשרי תעברו את הירדן אל הארץ… והקמֹת ילך אבנים גדולות. ושדת אותם בשיד" (ג) "וכתבת עליהן את וכל דברי התורה הזאת"
ציוו משה רבנו ויהושע בן נון את ישראל קודם כניסתם לארץ, לקחת אבנים גדולות ולכתוב עליהן את דברי התורה.
כאשר עברו ישראל את הירדן והמים היו להם חומה מימינם ומשמאלם, היו נושאים עמם את האבנים וטייחו אותם בסיד, וכתבו בהן דברי תורה מספר בראשית ועד סוף ספר דברים בפסוק "לעיני יכל ישראל". ויש אומרים שגם היו כתובים בשבעים לשונות.
ומכאן רואים עד כמה היו האבנים גדולות. ולמרות הכל היו ישראל נושאים אותן לאורך כל הירדן. וזה מכוח השכינה הקדושה שבעצמה נשאה עמה את האבנים, כך שהיו מתגלגלות בעצמן.
כאשר הגיעו ישראל להר עיבל, טייחו את האבנים בסיד נוסף. וזה כדי שיהיה מספיק עומק עבור האותיות שיהיו חרותות ונראות היטב בתוך אותן אבנים.
(ה) "ובנית שם מזבח לה' אלוקיך 'מזבח אבנים" אלו אבנים אחרות שלקחו ישראל ועליהן הקריבו עולות ושלמים. וזה כדי להודות לה' שזכו להכנס לארץ.
"לא תניף, עליהן ברזל" ההבדל בין האבנים הראשונות לאחרונות הוא, שהאבנים הגדולות שטחו בסיד, היו מסותתות בכלי ברזל, לעומת אבני המזבח שנאסר עליהם סיתות בכלי ברזל.
וזה כדי שפני שטח האבנים הגדולות יהיו ישרות עבור כתיבת האותיות של ספר תורה, שיוכלו לקרוא אותן ישראל בצורה ברורה. ואילו אבני המזבח לא היו מיועדות לכתיבת אותיות אלא עבור הקרבת קורבנות בלבד.
