הנה לאחר ששאול המלך המרה את פי ה' ולא שמע לדברי שמואל הנביא להרוג את אגג מלך עמלק כי שאול חס על חייו, הגיע שמואל והרג אותו בעצמו. אז שמואל אומר לשאול שהסיר ה' את מלכותו מעליו. שמואל הולך אל בית ישי ובוחר בדוד הנער הצעיר שהיה רועה צאן, שיהיה למלך על ישראל.
בינתיים נלחמו ישראל עם הפלישתים בעמק האלה. הפלישתים היו גיבורים וחזקים, וביניהם היה גוליית הענק שהיה גובהו שלוש אמות וזרת. וכל ישראל יראו מפניו ולא יכלו להלחם בו.
גוליית היה יוצא השכם והערב לפני מחנה ישראל ומחרף את הקב"ה במשך ארבעים יום. השכם והערב כדי לבטל אותם מקריאת שמע. וארבעים יום כנגד ארבעים יום שניתנה תורה.
דוד שנבחר לנגן בנבל לפני שאול, אומר לו שיכול הוא להלחם בגוליית, אבל שאול לא האמין לו. דוד אומר לו שכשם שהקב"ה עזר לו לנצח את האריה והדוב, כן יעזור לו לגבור על גוליית.
דוד המלך מוותר על בגדי המלחמה שהם השריון וכובע הנחושת והחרב, אלא לוקח מקל ואבנים בלבד (שמואל א יז מ) "ויקח מקלו בידו, ויבחר לו חמישה 'חלוקי אבנים' מן הנחל… ויגש אל הפלשתי".
גוליית מבזה את דוד, שאיך יתכן שהוא יבוא להלחם עמו כך.
לפי פירוש רד"ק: למה דוד בחר בחמישה אבנים?
הגיע דוד אל הנחל לבחור לו אבן כדי לנקום את חרפתו גוליית מול ישראל. בא הקב"ה לפני דוד ואמר לו 'וכי לא את שמי חירף גוליית?, לכן עליך לקחת אבן לכבודי כי ברצוני להפרע ממנו'.
ובעוד עמד לבחור את האבן המובחרת משאר אבנים שבנחל, להיות מבקש לכוון בשם הוי"ה עבור אותה אבן ולהקדיש אותה, כי אז תשכון בה השכינה הקדושה מכוח שם הוי"ה הקדוש, היו כל אבנים שבנחל זועקות לדוד 'בי תבחר לנקום בשם ה' צבאות'.
אז נשמע קולו של אהרן הכהן מן הרקיעים שקורא אל דוד וזועק לפניו: 'וכי לא גואל הדם אני? עבור חופני ופנחס הכוהנים שני בני עֵלי, שהיו מתולדותיי, והרג אותם גוליית במלחמה'.
שכאשר יצאו ישראל למלחמה עם פלישתים ולקחו איתם את ארון האלוקים, סוף שהביסו אותם פלישתים והרגו בהם חללים רבים (שמואל א ד י) "שלושים אלף רגלי". וזה לפי שהרשיעו חופני ופנחס הכוהנים לפני ה', וכן היו בישראל עובדי אלילים ולא מחו בהם.
ולפי שבארון ברית האלוקים היו מונחים שני לוחות אבנים השניים, יחד עם שברי לוחות אבנים הראשונים ששבר משה רבנו לאחר חטא העגל, חשבו ישראל שבזכות ארון הברית ינצחו את הפלישתים. וסוף שלא הועיל לישראל בגלל עוונם.
לכן התגלה אהרן הכהן לפני דוד ואמר לו: 'מבקש אני לפרוע בגוליית דרך האבן שתבחר, על שהרג את חופני ופנחס במו ידיו במלחמה'.
ובעוד ביקש דוד לכוון לשמו של אהרן הכהן באבן שיבחר מן הנחל, היו כל האבנים זועקות מן הנחל 'בי תבחר עבור שמו של אהרן לנקום נקמת חופני ופנחס הכוהנים'.
אז נשמעו קולם של שלושה אבות אברהם, יצחק ויעקב אל דוד: וכי לא עלינו להפרע מגוליית שחירף את הקב"ה וביקש לעקור בנינו ואת תורתם של ישראל. שהרי הקב"ה כבר בישר לנו בברכתו על ירושת הארץ לבנינו.
ולפיכך בחר דוד חמישה חלוקי אבנים מן הנחל כדי לכוון בכל אחת מהן לשמם של הקב"ה, אהרן ושלושה אבות. וכן כיוון דוד על חמישה אבנים כנגד חמישה חומשי תורה.
(מט) "וישלח דוִד את ידו אל הכלי. ויקח משם אבן" בעוד דוד הושיט את ידו לעבר הילקוט היכן ששם את חמשת האבנים, היו האבנים זועקות 'בי תבחר כדי לנקום נקמת ישראל'.
כפי שנלמד מן הפסוק (חבקוק ב יא) "כי 'אבן מקִיר תזעק" שנבוכדנצר מלך בבל היה מחריב בניינים של מדינות רבות, ומהם בנה את בבל. והיו האבנים זועקות מן הקירות 'אותי גזלת' ומעידות על החמס שעשה בהן.
ונלמד בהקבלה מיעקב אבינו שכאשר הניח את ראשו על יב' אבנים (ויצא כח יא) "ויקח מאבני המקום' וישם מראשותיו. וישכב' במקום ההוא" לפי פירוש רש"י: היו האבנים רבות זו עם זו ואומרות 'עלי יניח הצדיק את ראשו'. לכן הפך הקב"ה אותן לאבן אחת.
שנאמר לאחר שהתגלה אליו ה' בחלומו והתעורר משינתו (יח) "וישכם יעקב בבוקר' ויקח את האבן יאשר שם מראשותיו. וישם אותה מצבה" זוהי אבן שנעשתה אחת משאר אבנים שהיו קודם לכן.
כן אצל דוד שבחר בתחילה חמישה אבנים, אז נהפכו אצלו לאבן אחת, כדי לירות על מצחו של גוליית.
"ויקלע ויך את הפלשתי אל מצחו. ותטבע האבן במצחו. ויפול על פניו ארצה".
כנגד מה שזרק וירה דוד את האבן במקלע, כן נאמר על המצרים (בשלח טו ד) "מרכבות פרעה. וחילו ירה בים. ומבחר שלישיו, טֻבעו בים סוף" שהיו מרכבות הברזל כבדות ביותר ומכוח הים שגאה למעלה, אז נטבעו בכוח כלפי מטה.
וזה כאותה אבן שהשליך דוד ושנעשתה כבדה ביותר להיות בוקעת את כובע הנחושת, עד שננעצה עמוק בתוך מצחו של גוליית וטבעה בתוך ראשו.
כנגד מה שנאמר (ה) "ירדו במצולות כמו אבן" נחשב ראשו של גוליית להיות כמצולות שטבעה בו האבן.
