כאשר הגיעו בני ישראל למדבר צין (חוקת כ א) "בחודש הראשון" של שנת הארבעים שנה שהיא השנה האחרונה קודם כניסתם לארץ.
"וישב העם בקדש. ותמת שם מרים" אותה הבאר שהיא סלע העשויה אבן היא אבן השתיה, שהיתה משקה את ישראל במים כל נדודיהם במדבר הפסיקה לנבוע, כי בזכותה של מרים הנביאה היתה.
כמאמר חז"ל (תענית ט.) רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלושה פרנסים טובים עמדו לישראל: משה אהרן ומרים (שהיו שלושתם אחים).
ושלוש מתנות טובות ניתנו על ידם: באר ענן ומן.
באר שהיא אבן השתיה בזכות מרים. עמוד ענן בזכות אהרן. ומן בזכות משה.
בתחילה כאשר מתה מרים- נסתלק הבאר, שנאמר "ותמת ישם מרים" וכתוב לאחר מכן "ולא היה ימים לעדה" וחזרה בזכות משה ואהרן.
מת אהרן- נסתלקו עמוד ענן ובאר, וחזרו בזכות משה. מת משה- נסתלקו באר ענן ומן יחד ולא חזרו עוד.
ונאמר על בארה של מרים שהתגלגלה אל ים הכנרת.
שכתוב (כתובות טז.) 'אמר רבי חייה בר אבא: כל מי שעולה להר הישימון, ורואה כמין כברה קטנה בים טבריה, יש לו לדעת שזו בארה של מרים.'
.
היתה אבן הבאר מתגלגלת עם ישראל לכל מקום במדבר ומשקה אותם מים
בתחילה נגזר על ישראל ללכת במדבר ארבעים שנה בגלל חטא המרגלים. ובשנת הארבעים כאשר כבר מתו כל מתי מדבר החוטאים, מתה מרים הנביאה. אז התלוננו ישראל על משה ואהרן שאין מים לשתות.
אז ציווה הקב"ה למשה רבנו לקחת את המטה ולדבר אל הסלע כדי שיצאו מים. אלא לפי שהיו ישראל מרימים את קולם ומתלוננים אל משה, הכעיסו אותו, טעה והכה במטה בסלע ולא דיבר אליו, כפי שציווה לו ה' (ח) "ודיברתם אלי הסלע".
ולא שיסברו הרואים שפי המעיין סתום באבן, וידע משה את מקום אותה אבן והכה בה לשבור אותה כדי לגלות את המעיין החבוי בתוך הקרקע שתחת לאותה אבן. שאז יגידו שלא מנסי ה' ונפלאותיו זאת אלא מכוח זרוע משה בלבד.
ולעומת זאת אם היה משה מדבר אל הסלע, אז היה הקב"ה מתקדש לעיני כל העדה והיו אומרים: מה סלע זה שאינו שומע ואינו מדבר, מקיים ציוויו של הקב"ה להוציא מים, אנו ששמענו בהר סיני את המצוות, על אחת כמה וכמה שמחויבים אנו לקיים אותן.
אבן השתייה
בארה של מריה הנביאה
התגלגלה במדבר
השקתה את ישראל במים
אבן השתייה
איך נוצרו שני לוחות אבנים?
(דברים ד יג, ה יח) "ויכתבם עלי שני לוחות 'אבנים"המלבי"ם מפרש שכאשר דיבר הקב"ה לישראל את עשרת הדיברות, הוא דיבר אליהם מתוך האש, כמו שנאמר בספר שמות (כי תשא לא יח) "וכל העם ורואים את הקולות" כל דיבור מעשרת הדיברות היה נחקק באש על האוויר, עד שהיו העם רואים את הקולות שהתלבשו באותיות של אש.
תוך כדי שהקולות של הדיברות היו עוברות דרך האוויר, היה האוויר עצמו נדחס לערפל עד שהפך לנוזל. והחומר הנוזלי המשיך ונדחס עד שהתקשה כאבן. וכך נוצרו שני לוחות אבנים הראשונים, כאשר בכל אחת מהן היו חקוקות חמישה דיברות. כך ששני לוחות אבנים הראשונות נעשו למעשה מן האוויר.
והיו האותיות העשויות אש מאירות דרך עובי האבן משני הצדדים, כך שיכלו לקרוא את הדיברות משני צדי הלוחות. שבעבור זה כל העם – מכל ארבע כיווני הר סיני היכן שניתנה תורה, היו רואים את הקולות- שהן הדיברות עצמם העשויות אש הכתובות משני צדי הלוחות.
ההבדל בין הלוחות הראשונים לשניים: שבלוחות אבנים ראשונים הקב"ה בעצמו יצר אותם ואז כתב עליהן את עשרת הדיברות, לעומת הלוחות השניים, משה חצב בשברי אבני הלוחות הראשונות ויצר מהן שני לוחות נוספות. ובהן כתב הקב"ה את עשרת הדיברות מחדש.
את לוחות אבנים הראשונים, היה מעשה זה דרך נס. ולא כדרך שכתב משה את עשרת הדיברות בלוחות השניים (כי תשא לד ד) "ויפסול שנים לוחות אבנים. כראשונים".
