כאשר הקב"ה ברא את העולם, הוא ברא גם את האבנים ונתן להן הרבה כוח אנרגטי. יש הרבה מקומות בעולם שנמצאים שם אבנים, ויש להן כוח מגנטי שיכול לעזור לריפוי.
אבנים רבות התפזרו בכל העולם כדי לתת סגולות למיניהן.
בתחילה גילו את הסגולות של אבני החושן. ולאחר מכן את הסגולות של אבנים מסוג קריסטלים.
לכל אבן יש מבנה אנרגטי של גבר ואשה.
יש אבנים שהאדם יודע על פיהן את עונות השנה. ויש כאלו שעל פיהן הוא יודע מזלות.
אם האדם בא ויושב מתחת לאבן כזו, הוא מקבל ריפוי דרך הזמן. ואותן אבנים ששולחות לו ריפוי, חזק יותר מאשר כל רופא אחר בעולם העשייה. וזה כי המבנה הבראשיתי של אותן אבנים נוצר דרך אנרגיה קוסמית ששולחת תדרים של ריפוי אלוקי.
לאבנים יש תדר משלהן, עוצמה של כוח אנרגטי. הם בעלי נפש כי הן רוצות להתעלות ממדרגת הדומם. הן בעלי מינרלים והם כתובים במקורות רבים בתורה ובתלמוד. נדבר עליהן בהמשך מאמר זה ובמאמר הבא.
אבנים מקבלות אנרגיה מהכוכבים והירח שמאירים בלילה, ומהשמש המאירה ביום.
וכן מקבלות אנרגיה מזרימת נהרות ומי מעיין ומאדמה והמחצבים שהם נמצאים בתוכה. ואז אפשר להשתמש באבנים לריפוי בני אדם ובעלי חיים.
לכל אבן יש את הסגולה הייחודית שלה. כל אבן בעלת צבע מיוחד משלה שמקרין כלפי חוץ.
כל אבן משדרת רגש וחום שמאופיין ע"י זרם לאדם הנוגע בה, עד שאפילו לפעמים הוא מרגיש זרם שגורם לו דגדוג ביד כאשר הוא הנוגע בה. אז האדם מרגיש את החיבור שלו אליה ובעזרתה מקבל האדם ריפוי להילה שלו.
יעקב אבינו ידע מהן הסגולות של כל האבנים. לכן הוא לקחת אבנים ושם סביב ראשו כדי לישון בהם.
כאשר הקב"ה אמר ליעקב אבינו לפני מיתתו על מעלת יוסף בנו (ויחי מט כד) "רועה אבן ישראל'.
אבן – ראשי תיבות אב, בן, נכד, וכן אם, בת, נכדה.
למעשה אמר לו הקב"ה: כשם שהאבן מתקיימת כל החיים, כן אתה יעקב תהיה רועה ישראל ותנהיג אותם. וכן אתה ואומתך ישראל יהיה לכם כוח להניע את המערכות שלכם קדימה.
רועי ישראל- כל הזמן אתה מנהיג ומתקדם בחיים שלך דרך אנרגיה ועוצמה.
במדרש מסופר על אבנים שרבו ביניהם. היכן הם רבו? כאשר יעקב הלך דרך ארוכה מביתו לאחר שיצחק ורבקה שלח אותו ללבן.
אז באמצע הדרך נטתה השמש לשקוע והגיעה החשכה. ויעקב סיים להתפלל תפילת ערבית ורצה להניח ראשו לישון.
בתקופת קדם היו אבותינו נוהגים ללכת לישון כבר לאחר שקיעת החמה. הם ידעו שהאנרגיה של היום באה לתת להם במשך כל היום לעבוד ולעשות מלאכות לצורכם.
ואז כשם שהיום חולף ועובר, כן הם צריכים לתת לעצמם מנוחה של שינה כדי להתחדש באנרגיה שלהם ליום המחרת.
לאבן יש כוח אנרגטי ביקום, לכל אבן יש אנרגיה משלה ייחודית שמשפיעה על הסביבה. לכן אנשים בימי קדם היו נוהגים לקחת איתם אבנים הייחודיות להם כדי לקבל הם אנרגיה שהם זקוקים להם.
הצבע הרגיל של האבנים הוא אפור, שמסמל שלווה ואיזון בין האונה הימנית לאונה השמאלית שבמוח. האונה הימנית יש בה את ההיגיון והשכל לעומת אונה שמאלית בה שוכנת האינטואיציה והדמיון.
ובחלום יש התעלות של הדמיון מעל ההיגיון והשכל. לכן נמשכו האבנים בעלי הצבע האפור לחיבור בין הדמיון לשכל שבראשו של יעקב בעת שחלם.
רק לאחר שהקיץ יעקב משינתו ממחזה החלום, החלו האבנים לקבל צבע ייחודי לכל אחת מהן. כי זכו האבנים להתגלות השכינה ביחד עם יעקב שהניח ראשו עליהן. והשכינה העניקה לאבנים את הצבעים הרבים כפי שהן קיימות לפי סוגיהן כיום.
כל אבן רצתה שעליה יניח יעקב אבינו את ראשו, להתברך בקדושה ואנרגיה הטהורה של החלום שחלם יעקב, ובכך להתעלות ממדרגת דומם לנפש מדברת. יעקב אבינו בחר ברוח הקודש יב' אבנים כנגד יב' שבטי ישראל שעתידים לצאת ממנו.
רצו האבנים לדבר את החלום של יעקב. רצו האבנים לפרוץ את מדרגת הדומם שבהם, להיות הנפש שבתוכם יכולה להתבטא ולשיר שירה לה' כשירת המלאכים. ראתה זאת בת קול ואמרה לאבנים 'אין לכם לריב עוד, כי עתה אתם תהפכו לאבן אחת עליכם יניח יעקב את ראשו, ותתברכו לדורי דורות'.
לאחר מחזה הנבואה לקח יעקב את האבן ובנה מזבח לה'. להיות אותן אבנים מקבלות את בשר הבהמה שנפשן עולה גבוה לה' בהקרבתן. ומכוח הקרבת המזבח תעלה נפשם של האבנים יחד עם נפש החיות לקבל קדושת ה'.
החיבור לאבנים נותן לנו תדרים גבוהים, ידע נרחב, עוצמה אנרגטית שבאה מן הקרקע והאוויר, אשר מחדשים את המערכות האנרגטיות של האדם.
הנשמה בהיותה מתחברת לאבנים, נמשכת לקבל מהתדרים שלהם יותר ויותר. ואז המהות של ההווה של האדם הופכת להיות כל כך בריאה, שהיא מלווה אותו בדרך החיים באשר הוא הולך.
אבן היא כמו מילה טובה. זה אומר שרק ממילה טובה שאתה נותן לעצמך, לדעת להתחבר למידה טובה, וכן לחבר עצמך לאבן שתתן לך את התדר הטוב, אז אתה יוצר לעצמך את הפנינה היפה של החיים שלך.
וזה כפי שקרה ליעקב אבינו שנעשה מבורך מן האבנים כאשר השיג בחלומו בחוכמתם, שהיו נותנים לו מן הסגולות שלהן, עד שהיו חלק ממנו ממש.
האבנים הם אבני דרך. בהרבה סיפורים נוהגים להתייחס לאדם שרוצה להבין את הדרך שלו להגיע ממקום למקום. אז הוא לוקח אבנים ומניח אותם לסמן את הדרך והשביל שבו הוא צועד כדי שיידע לאחר מכן לחזור.
כמו יעקב אבינו שעזב את ביתו ללכת אל חרן שהוא חוץ לארץ, כאשר הגיע אל הר המוריה שם אבנים לראשו. ונרדם וחלם את חלום הסולם.
ביקיצתו משינתו שם את האבן למצבה ומזבח, כדי שתזכיר לו לאחר שיחזור מבית לבן לשוב לזבוח עליה ולהודות לה'. ולאחר מכן לדעת לשוב חזרה אל בית יצחק אביו. ואז אבני הדרך היו מראים ליעקב איך לחזור. האבנים בסולם היו לו לסימני דרך להכיר במעלת בוראו.
