שמע יעקב אבינו דיבור למלחמה, פיוס ותפילה בשלב שני בסולם הדיבור.
דיבור למלחמה, פיוס ותפילה
שאל יעקב אבינו את המלאך הממונה על דיבור: 'מה ידבר אדם עם הקב"ה שיזכה לשמוע אותו משיב לו?'
השיב לו המלאך הממונה על דיבור:
'אם האדם מדבר בהתבודדות עם הקב"ה, ומאמין שהוא מקשיב לו ושרוצה לסייע לו להצילו מצרותיו. ומאידך מכוון לפיוס ותפילה לרצות את הקב"ה'.
ניגש אברהם אבינו לדבר עם הקב"ה
שאל יעקב את המלאך הממונה על דיבור: 'ומהיכן לומדים זאת בתורה?'
ענה לו המלאך הממונה על דיבור:
מאברהם אבינו, שכאשר הודיע לו הקב"ה שעתידים סדום ועמורה ושאר עיירות כיכר הירדן להחרב בגלל רעתם, ניגש אליו לדבר עמו (וירא יח כג) "ויגש אברהם ויאמר: 'האף תספה וצדיק עם רשע'" (רש"י) ניגש אברהם לדבר קשות ולפיוס ולתפילה עם הקב"ה.
האף תספה צדיק עם רשע
מצד אחד בא אברהם בדיבור קשה של תלונה לקב"ה: 'איך אתה יכול להרוג צדיק בתוך עדת רשעים?'
ומצד שני הוא בא בדיבור של פיוס 'בבקשה ממך תמצא את הצדיק בתוך הרשעים, שבעבורו תתבטל הגזירה הרעה'.
ומצד שלישי התכוון בדיבור של תפילה 'אני מתחנן לפניך הקב"ה שתחמול על עדת הרשעים, כי בוודאי תוכל למצוא להם זכות ע"י צדיק שיש בהם ותבטל את גזירתם'.
ציורי תנ"ך/ אברהם אבינו מבקש להציל את סדום ועמורה (c) כל הזכויות שמורות לאהובה קליין
מה ההבדל בין התבודדות ותפילה?
שאל יעקב אבינו את המלאך הממונה על הדיבור: 'מה הבדל בין דיבור לתפילה לקב"ה?'
השיב לו המלאך הממונה על דיבור:
דיבור של התבודדות
בהתבודדות האדם יכול להכניס לדיבור את כל הרגשות בין חיוביים ובין שליליים כגון כעס ועצב כי הוא רק מדבר עם הקב"ה.
אבל בתפילה הוא צריך להכניס רק שמחה, כדי שהדיבור יהיה בקדושה וטהרה ולא מעורב ברגש שלילי. כי כנגד הדיבור בתפילה יוצא כנגדו מלאך לקחת ולהעלות אותו להיכל קדוש כדי שיישמע לפני הקב"ה.
בדיבור של התבודדות עם הקב"ה, האדם יכול לערב אפילו כעס ועצב, שהוא לא מתכוון להעלות בתפילה, אלא דרך אדם המדבר בצורה רגילה עם אדם אחר כאשר הוא מדבר על לבו.
אז הוא יכול להשתמש בכל תדר שירצה, חיובי ושלילי יחד. כמו 'מר לי בורא עולם, קשה לי, קשים עלי החיים, נמאס לי'. והוא בראשי תיבות של דיבור 'די לי מן העצב, הוצא אותי מן הבור של הצרות'.
הדיבור הרע לא מתבטא במילים שיבואו מלאכים לקיים את זה, כי זה משהו שבא מתוך הלב דרך דיבור בלבד, כאדם המדבר עם אביו ביחידות, ואף אחד לא שומע אותו. אף מלאך לא שומע אותו, כי אז נחשב שיש מחיצה בין האדם המדבר עם הקב"ה לבין המלאכים. ולכן הוא יכול לדבר כל מה שירצה אתו מבלי שישמעו אותו מלבד הקב"ה.
ולפיכך אברהם אבינו יכל להזכיר לפני הקב"ה "האף תספה" שהוא לשון של חרון אף וכעס ועצבות, מבלי לדאוג שייברא כנגדו מלאכים שיקטרגו עליו. כי הוא כיוון לדבר עמו בהתבודדות, שאז גם יכל לדבר עמו קשות.
דיבור של תפילה
שלא כמו דיבור של תפילה שהאדם מכוון להעלות להיכל העליון כדי שיישמע לקב"ה, אז יש לו להגיד את התפילה ברגשות של שמחה ורצון, תחנונים ופיוס.
התפילה צריכה לבוא עם שיר והלל לה', עד שיהיה אומר 'גינה לי'– 'אני מרגיש את הגן עדן והמלאכים שמחייכים אלי ושרים אתי ביחד תפילה לה'. שאז הוא יודע שהתפילה ראויה לעלות בסולם הדיבור עד כיסא הכבוד של הקב"ה.
שעל זה נאמר "ויגש אברהם" מתוך שמחה ומתוך ידיעה שהוא עומד להתפלל לפני מלך מלכי המלכים. הוא הכין את עצמו לתפילה במלבושים נאים וטהרת הגוף ורוממות הנפש.
ואז כנגד כל מילה טובה שמזכיר בדיבורו בתפילה, נברא מלאך טוב להיות שליח לאחוז בדיבור כדי לקיים אותו עליו.
ואם חלילה האדם מערב דיבור של עצב או כעס בתפילתו, הוא גורם שייברא כנגדו מלאכים מקטרגים מצד מחנות החיצונים, שאוחזים באותו דיבור של תפילה ומושכים אותו להיכל הטמא ומקטרגים עליו לפני הקב"ה. שאז אומרים לפניו שראוי אותו אדם שיתקיימו בו העצבון והמרה שחורה הכל כפי המילים הרעות שהוציא מפיו.
שאותם מלאכים רעים אומרים לקב"ה, שאותו אדם אמר למעשה "האף" בגלל הכעס ועצב שהוציא בדיבורו בתפילה "תספה" ראוי הוא שתתקיים עליו להיות נספה ונשמד בה. וזה בגלל שעירב דיבור טוב של "צדיק עם" דיבור שלילי של "רשע" בתפילה שלו.
