שמע יעקב אבינו דיבור של נדר בשלב חמישי בסולם הדיבור.
דיבור של נדר
שאל יעקב אבינו את המלאך הממונה על דיבור: 'איך אדע שאני ראוי שהקב"ה ידבר עמי?'
השיב לו המלאך הממונה על דיבור:
'אם ישמור האדם את פיו מלנדור, יש לו להזהר שמא לא יעלה הדבר בידו ולא יוכל לקיים את אשר דיבר בפיו. ואפילו אם הנדר הוא לשם מצוה, אין לו להתיר זאת. כי אם חלילה יעבור ולא יקיים, בכל מקרה שהפסיד המצווה, הרי שהרוויח את העבירה'.
כפי שכתוב (מטות ל ג) "איש כי ידור נדר… לא יחל דברו" לא יוציא הנדר מקדושתו לחולין "ככל היוצא מפיו יעשה" כי דיבור היוצא מן הפה מתקיים.
נדר יעקב לזרז עצמו
שאל יעקב אבינו את המלאך הממונה על דיבור: 'וממי לומדים זאת בתורה?'
השיב לו המלאך הממונה על דיבור:
'ממך יעקב, שעתיד אתה לנדור נדר לאחר הבטחת ה' לך בחלום'.
שלאחר שראה יעקב בחלומו את הסולם, נגלה אליו הקב"ה בחלומו והבטיח לו ירושת הארץ לבני אומתו (כח טו) "והנה אנֹכי עמך, ושמרתיך ובכל אשר תלך" בין מעשיו אחיו ובין מלבן אחי רבקה כאשר ילך לשכון אצלו "והשיבותיך אלי האדמה הזאת" יזכה לשוב חזרה אל יצחק אביו.
אך לפי שהיה יעקב אבינו ירא שמא לא ישוב שלם בנפשו מן החטא, נדר נדרו לה', שאם ימלא הקב"ה כל התנאים שדיבר עמו בחלום, יהיה זובח על האבן שהניח עליה את ראשו ושם אותה מצבה למזבח, בעת אשר יזכה לשוב בריא ושלם מבית לבן.
והנדר הזה היה כדי לזרז עצמו לשוב את יצחק אביו ולא חלילה להתעכב שם.
ציורי תנ"ך/ יעקב יוצק שמן על המצבה בבית אל/ (c) כל הזכויות שמורות לאהובה קליין
נפל יעקב בבור של נדר
שאל יעקב אבינו את המלאך הממונה על דיבור: 'איך ניכרת נפילת האדם שלא קיים את נדרו?'
השיב לו המלאך הממונה על דיבור:
סוף שהתעכב יעקב בבית לבן עשרים שנה, ועוד שנתיים בסוכות ובשכם. לכן העניש אותו ה' בדינה בתו, שבא אליה שכם בן חמור והיה לו צער גדול, כדי שיוכרח לצאת משם ולקיים את נדרו לשוב אל יצחק אביו.
שאז טוב היה ליעקב לומר מיד לאחר נדרו 'די היה לי להאמין להבטחות ה' בחלום, ולא ליפול בבור של נדר לקיימו' שהוא ראשי תיבות דיבור, כי סוף שנפל בבור צרתה של דינה.
כי המלאכים הממונים על הדיבור לקחו את אותו הנדר שהתכוון אליו יעקב לקיימו, ועמדו ברקיע והמתינו עד שאכן יקיים אותו לידי מעשה.
ובכל אותו הזמן שלא קיים יעקב את הנדר, היו מקטרגים על יעקב שמא לא יעמוד בידו לקיימו.
וכן לגבי שאר בני האדם שאם חלילה לא מקיימים את נדרם, נופלים לבור של דיבור שהפך למעשה שצריכים לקיים אותו. וכשלא קיימו, ראויים להענש בידי שמים כדי לכפר על עוונם.
