נפלה רחל לבור של דיבור תלונה

שאל יעקב אבינו את המלאך הממונה על הדיבור: 'איך נפלה רחל לבור של דיבור תלונה?'

השיב לו המלאך הממונה על דיבור:

מילה שיוצאת לעולם אין לה חזרה, כי כבר נברא מלאך שלוקח את אותו דיבור לקיים אותו עליו. אז הפילה עצמה רחל בבור ריק של דיבור, שאמרה 'די לי להמשיך עוד לבקש רחמים מבורא עולם, על הרחם שלי המשול לבור ריק ללא בנים, כי יעקב הוא כביכול האשם שלא התפלל מספיק עבורי'.

בור ריק אין בו מים, אבל נחשים ועקרבים יש בו. נפלה רחל בשלושה יסודות של הבור:

בור ריק ממים המשולים לחוכמה כנגד יסוד האוויר הריק- לא היתה בה חוכמה באותו רגע להזהר מלקלל עצמה במיתה, ולצפות שעתידה לבסוף להתקיים בה. וזה כנגד יסוד האוויר הריק.

אבל נחשים ועקרבים יש בבור, וזה כנגד יסודות אש ואדמה- שהנחש יורק אש שורפת, שעוררה את יעקב להתווכח עמו באש הכעס והמריבה (ב) "ויחר אף יעקב ברחל". והעקרב מסמל את הקנאה של רחל בלאה אחותה.

אלא טוב היה לרחל למלא את הבור ביסוד המים שהוא חוכמה, ואז היתה ניצלת שלא ליפול בבור של דיבור תלונה. והוא הקבר בפרשת דרכים כאשר הולידה את בנימין.

איך לעלות מבור של דיבור תלונה

שאל יעקב אבינו את המלאך הממונה על דיבור: 'איך אפשר לעלות מן הבור של דיבור תלונה?'

השיב לו המלאך הממונה על דיבור:

האדם יכול לבטל בדיבור טוב 'אני מבטל את הדיבור הרע שאמרתי מקודם' וזה מנקה את העולם מאותו דיבור רע שלא לחול עליו. המילה הטובה עולה ומגיעה עד לאותה מילה רעה שעומדת באוויר הרקיע ועוטפת אותה באור.

לפיכך נאמר (בראשית א ג) "ויהי אור" שהאור מבטל את החושך שהיה מעורב בו שהוא בלבול, כי בתחילה היה "חושך על פני תהום" ותהום זה בור.

רחל התבלבלה בגלל הקנאה שהיתה לה, עד שקיללה עצמה למרות שלא התכוונה. והוא חושך של בור של דיבור תלונה שהפילה עצמה.