ראה יעקב אבינו בחלומו בשלב השני בסולם המספרים את מספר שתים וביקש להבין תכונתו.
שאל יעקב אבינו את המלאך גבריאל שר החוכמה והידע: 'מספר שתים מה סגולתו בעולם?'
השיב לו המלאך גבריאל: 'מספר שתים כנגד אות שניה אות ב תחילת בראשית שפתחה את בריאת העולם בתורה. ובה מתחיל ריבוי', כפי שנאמרה הברכה לאדם הראשון (בראשית א כח) "פרו ורבו ומלאון את הארץ".
מספר שתים מקור הריבוי, כשם שאות ב היא מקור של כל הבריאה. שתים היחידה שהיא רבתית, עוצמתית. ולפי שיש ריבוי, כולם רוצים לקבל ממנה כוח ושפע.
מיד נזכר יעקב אבינו שנולד תאום לעשיו בכוח מספר שתים (תולדות כה כד) "וימלאו ימיה ללדת. והנה תומִם בבטנה".
עשיו נחשב אח תאום ליעקב, והיו אמורים להיות שני אחים העובדים את ה', רק שנחסרה אות א שרומזת לקב"ה שהוא אלופו של עולם שנפרד ממנו עשיו אחיו, כי בחר בדרכים הרעות. וסוף שהיו שני דמויות שונות לגמרי בתכלית.
אז נחשב יעקב אח יחיד לבדו לקב"ה, וזכה להתברך ראשון בברכת יצחק אביו במקום שיתברך ממנו עשיו.
וברכה זו היא ברכת הריבוי של מספר שתים – ברכת התבואה (כז כח) "ויתן לך אלֹהים מטלי השמים" תבואה שתגדל ממטר השמים "ומשמני הארץ, ורוב דגן ותירוש" תבואה שתגדל מברכת הארץ, והם שני ברכות של שמים וארץ כנגד מספר שתים.
שתים היא גם שניה למלך. שניים נעשו משנה למלך: יוסף משנה לפרעה מלך מצרים ומרדכי משנה למלך אחשוורוש.
וגם שלא היה בשם שלהם את אות ב. אלא הם קיבלו מכוח נשמתם שנחשב שהיה להם אות ב. בגלל שהקב"ה היה כל כך מחובר אליהם, הוא נתן להם את הזכות שהם יהיו משנה למלך.
נשמה בחילוף אותיות משנה שהוא מלשון שניים. הנשמה שניה לקב"ה "ויפח באפיו, נשמת חיים" נשימה, שהיא נשימה של הקב"ה בנשמה שהיא שניה לו.
וכן מנשה שהיה אח שני לאפרים שהם בני יוסף.
ספר תורה נוצר בחודש שישי שהוא במזל תאומים שהם שניים. והתורה ניתנה בשני לוחות הברית שהיו תואמים זה לזה. לכולנו יש שתים בתוכנו. הכל נוצר בשתים.
מספר שתים נמצא גם בבן אדם עצמו, הם יצר הטוב ויצר הרע השני שלו. וזה תלוי מה עושה יצר הרע שנמצא אתו. האם הוא רוצה להיות אתו ביחד או שעוזב אותו. אלא שיצר הרע חייב ללכת עם יצר הטוב. האדם חייב ללכת עם התאומים בתוכו.
בגלל זה המספר שתים חזק מאד. וכן אות ב חזקה כי היא כנגד מספר שתים.
אם האדם יידע להתחבר עם יצר הטוב ובמקביל עם יצר הרע שילך עמו באותו דרך, כשם שעשיו ילך עם יעקב בדרך הנכונה, הוא יידע להגיע לאחדות עם הקב"ה.
למשל לקיים המצווה של פרו ורבו ששייכת למספר שתים שממנה מתחיל ריבוי. צריך להשתמש ביצר הרע בשביל זה. כי אם הוא לא יהיה, אז אי אפשר יהיה לקיים המצווה. זאת אומר לצרף את יצר הרע ליצר הטוב בשביל לקיים מצווה.
וכן לגבי מאכלים טובים ומלבושים נאים, וכן קניות של דברים שנפש האדם חפצה בהם, כל אלו שייכים ליצר הרע, וחייבים להשתמש בו אבל שיהיה בחוכמה. להזין אותו באהבה, בתפילה ובברכה על מנת שהוא יקבל את הטוב.
ומוכיח הכתוב (ברכות נז:) 'שלושה מרחיבים דעתו של אדם: דירה נאה, ואשה נאה וכלים נאים'.
וכן לפי שהולכים להתפלל לקב"ה ברכות השחר, יש להתרחץ ולהסתרק ולהתלבש בבגדי מלכות, כי הקב"ה הוא מלך מלכי המלכים וצריך להרגיש יראת כבוד. ואז לבוא לקב"ה ולהגיד לו 'אני בא להתפלל לפניך, קבל את התפילות שלי'.
ולכן אין להתפלל בבגדים שישן בהם, כי הם שייכים ליצר הרע שהוא נשאר לשכון בו.
מספר שתים הוא כנגד יצר הרע ויצר הטוב ביחד. שכתוב (ירמיהו יג כג) "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו?" הנביא המשיל את יצר הרע לנמר טורף. וכי אפשר לו להסיר את הכתמים לשנות אותו לחיה טובה? אלא שיש לבטל את יצר הרע מן הלב, שדוד המלך אומר (תהלים קט כב) "ולבי חלל בקרבי" הכניע את יצר הרע ששוכן בחלל השמאלי של הלב, כך שנשאר לו כביכול חלל ימני בלבד.
ואז היכן אות ב שהיא כנגד שני יצרים? וכי דוד המלך ביטל את מספר שתים שהוא כנגד שני יצרים?
אלא שהוא כיוון למה שנאמר לעתיד לבוא בעת גאולת העולם (ישעיהו יא ו) "גר זאב עם כבש ונמר עם גדי ישכון" יצר הרע ימשיך לשכון עם יצר הטוב, אלא שכולו יהפוך להיות טוב כמו יצר הטוב. הוא עצמו לא יתבטל, כי מספר שתים ימשיך להיות כנגד שני יצרים.
לכן הקב"ה אמר שצריך להזין באהבה את יצר הרע הנמשל לזאב ולדעת להשתמש בו לצורך מצווה.
התפעל יעקב אבינו ממספר שתים. ולאחר מכן שאל את המלאך גבריאל:
'ואמנם ידוע שבגלל חטא אדם הראשון ירדה בעולם קללה שהיא חסרון, שהוא הפך מריבוי. ואם כן מה פגם שבמספר שתים?'
השיב לו המלאך גבריאל: 'כל רצונו של מספר שתים לתת מברכתו, שמא תבוא הקליפה הרעה לינק משפעו, וסופו חלילה להתרוקן'.
כפי שנאמר (ירמיה ב יג) "כי שתים רעות. עשה עמי" בין שעזבו ישראל את הקב"ה ובין שעבדו אלוקים אחרים, שאז פגמו במספר שתים "אותי עזבו מקור מים חיים, לחצוב להם בארות ובארת נשברים אשר לא יכילו המים"
השכינה הקדושה משולה לבאר, שאז יש לה שני שמות כנגד שתים. ובתחילה היתה מלאה במים חיים לתת בעולם מכוח עבודת ה'. אך לאחר מכן פגמו בה ישראל להיות באר שבורה ללא תחתית להכיל המים.
כי אם מספר שתים לא יודעת להגיב במצבים שמנצלים אותה, אז היא נכנסת לדיכאון ועצב. אז ראה יעקב אבינו את המלאכים שבסולם המספרים, מורידים את מספר שתים להיות נופלת לדרגה של מספר אחד.
ביקש יעקב אבינו רחמים על השכינה הנקראת באר שהיא כנגד מספר שתים, להשיב בני האדם מעוונותיהם שפגמו בה. וסוף שאמרה 'טעיתי, נתתי יותר מדי ולא שמרתי על הערך שלי'.
אז מספר אחד שהוא כנגד אות א מזינה אותה בשפע של הקב"ה שהוא אלופו של עולם, ודוחפת אותה קדימה חזרה למקום הנכון לה בסולם המספרים.
כי א היא תחילת אלוף וכן אצילות, מלשון (איוב לג לג) "אאלפך חוכמה" להרעיף עליו שפע מעולם האצילות, ומספר שתים מתמלא מחדש.
