ראה יעקב אבינו בחלומו בשלב השלישי בסולם המספרים את מספר שלוש וביקש להבין תכונתו.
שאל יעקב אבינו את המלאך גבריאל בעל החוכמה: 'מספר שלוש מהו עניינו בעולם?'
השיב לו המלאך גבריאל: 'מספר שלוש נותן השגחה בעולם'.
כשם שנאמר (סוטה יז.) 'דרש רבי עקיבא – איש ואשה – זכו בשלום בית- שכינה שורה ביניהם'.
שאני אתה והקב"ה הולכים ביחד, והם כנגד אבא אמא וילד, שמשגיחים בו.
התפלא יעקב אבינו על מספר שלוש ושאל את המלאך גבריאל:
'בהיות שחטא אדם הראשון גרם לירידת העולמות, כן הוא בעולם המספרים. ואם כן במה ניכר ירידו של המספר שלוש?'
השיב לו המלאך גבריאל:
כאשר הקב"ה ברא את המספר שלוש בעולם, הוא אמר לו 'אתה מתנהג כמו ילד, אבל אל תדאג כי יש לך אבא ואמא'. תמיד מספר שלוש יש בו ילדותיות.
במידה ומספר שלוש טועה, כגון שהוא אומר משהו ילדותי בצחוק שהוא לא נכון, אז הוא גורם שיכעסו עליו. אך כאשר שואלים אותו 'מה עשית?' לא יכולים להאשים אותו כי הוא ילדותי ולא באמת התכוון.
למשל ילד שבא ומרגיז את ההורים. אז הם מענישים ומרחיקים אותו. אז מספר שלוש חוזר למספר שתיים שהם שני ההורים עצמם ללא הילד.
אלא שאז ההורים מרחמים על הילד ומחזירים אותו אליו חזרה. כי מספר שתים דוחף את מספר שלוש קדימה בסולם המספרים.
שאל יעקב אבינו את המלאך גבריאל: 'מנין למספר שלוש משחקים ילדותיים?'
השיב לו המלאך גבריאל:
שכתוב (זכריה ח ה) "ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה" ילד אוהב את המשחק החברתי שבאמצעותו הוא בונה לעצמו כישורים חברתיים ותקשורת בין אישית ואף מנהיגות.
צורת המספר שלוש אף מראה כך שהיא שני חצאים מחוברים אחד לשני דרך משחק תקשורתי והם לעולם אינם שלמים, כי ילד תמיד ירצה לשחק עם האחר כדי לחבור אליו ולשאוף להיות שלם.
אף בצבא משתמשים במשחקי טקטיקה כדי לנצח את האויב בקרב במטרה לכבוש את נחלתו.
יהונתן היה הבן של שאול המלך ואהב את דוד מאד. ובגלל שנענש שאול על שלא הרג את אגג מלך עמלק, עזבה אותו השכינה ושרתה עליו רוח רעה, שבעבורה החל לשנוא את דוד שהיה עתיד לרשת אותו ולמלוך במקומו.
דוד ויהונתן השתמשו במשחק של מספר שלוש, בזה שהזהיר יהונתן את דוד משאול המלך שלא יהרוג אותו בסימן שמסר לו דרך חץ וקשת (שמואל א כ יט) "ושִלשְתָ" במשך שלושה ימים יהיה מחביא עצמו דוד משאול המלך שרצה להרג. וכשיגיע היום השלישי "וישבת אצל אבן האזל" יֶשב ליד אבן מיוחדת שהיתה סימן להולכי רגל.
(כ) "ואני שלושת החצים צִדה אורֶה לשלח לי מטרה" יהונתן יירה החצים מקשתו אחד אחרי השני לעבר האבן. וכאשר יֶשב שם דוד יהיה יודע באמצעות החצים מה מסמן לו יהונתן. אם יירה שלושת החצים שיהיו קרובים בזה אחר זה לנער שמשרת אותו, שישלח אותו לאסוף אותם, אז יידע דוד הסימן ששלום לו מאת שאול המלך ואינו מבקש להרגו. אבל אם יירה שלושת החצים רחוקים בזה אחר זה, ויצטרך הנער להרחיק לאסוף אותם, אז יידע דוד הסימן ששאול המלך רוצה להרגו ועליו לברוח.
וכך הבין דוד שעליו לברוח משאול.
מיד נזכר יעקב אבינו בשלושת המלאכים שהגיעו לבקר את אברהם סבא שלו. אברהם היה יושב בפתח האוהל בחום היום, והמתין לכבד האורחים, במקום לנוח במיטתו מכאב המילה שהיה חזק ביותר ביום השלישי שהוא כנגד המספר שלוש.
ואף התאמץ בכל כוחו להכין להם המאכלים (וירא יח ו) "מהרי שלוש סאים קמח, סולת לושי ואפי עוגות" לטרוח שרה אשתו עבור כל אחד משלושת האורחים.
אך לפי שפירסה נידה והתרחקה מהאוהל כדי לא לטמא המאכל ובינתים החמיץ הבצק, נאלץ אברהם להכין להם בעצמו.
(יח ז) "ויקח בן בקר רך וטוב" לקח שלושה פרים כדי לשחוט אותם ולהביא מהם שלושה לשונות שווים לכל אחד מן המלאכים.
אלא שכל הטורח של הבאת המאכלים המשובחים היה לשווא, כי מלאכים היו ובוודאי לעגו בלבם על אברהם. שבהיותו זקן מלא בחוכמה ונביא שרוח הקודש בו, היה לו להבין מיד שמלאכים הם.
ואיך יאכלו מאכל גשמי שמבוזה בעיניהם גם אם הוא משובח ויקר ביותר. עד שהחשיבו אותו המלאכים כילד המתלוצץ בהם ומתנהג עמם בילדותיות השייכת למספר שלוש.
