לאחר שהשיג יעקב אבינו בחלומו בחוכמת אות ז, ראה שלב שמיני בסולם האותיות, בו עלו אותיות וה לפני הקב"ה ודיברו עמו.
אות ו
אות ו אחת מאותיות שם הקדוש
נכנסה אות ו לפני הקב"ה ואמרה לו: בי ראוי בהיותי אות ו להתחיל התורה ולברוא העולם, שאני אחת מאותיות שמך הקדוש הוי"ה.
שמא לאות ו אין אור רב ממש
ואם תאמר שהרי כבר אות י שהיא תחילת שם הוי"ה כבר ביקשה לפניך ולא קיבלת, זה כי יש בה אור הגנוז שאינו ראוי להתגלות בעולם, אבל אני אות ו יחד עם אות ה באות אחריה, ובנו אין אור גדול כמו באות י, ואם כן ראוים אנו להתגלות תחילה.
אין לאות ו להפרד משם הקדוש
השיב הקב"ה לאות ו : את אות ו וגם אות ה, די לכם שאתם נכללים בשמי הוי"ה הקדוש, להיות אור שלכם צפון וגנוז אצלי, כי עדיין אין בני העולם הזה יכולים לקבל אורכם ולהשיג בו.