לאחר שהשיג יעקב אבינו בחלומו בחוכמת אותיות תשרק, ראה שלב שני בסולם האותיות, בו עלו אותיות צפע לפני הקב"ה ודיברו עמו.
אות צ
אות צ תחילת צדיק וצדקה
נכנסה אות צ ואמרה לקב"ה: ראויה אני להכתב תחילה בתורה, שאות צ תחילת צדיק, שהצדיקים השומרים את בריתם הם חתומים באות ברית קודש, ולכן על ידם מתקיים העולם, שנאמר (משלי י כה) "צדיק יסודו עולם" (מצודת דוד) הצדיק דומה ליסוד עולם שאינו זז ממקומו, כן אין העולם ראוי ליפול בזכות ל"ו צדיקים שבכל דור ודור.
וכן הצדיקים שומרים אות ברית קודש שהוא בבחינת אות י'.
העולם מתקיים בזכות הצדיק
וכן הקב"ה נקרא צדיק, שכתוב (תהלים יא ז) "כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו" וכאשר ירבו הצדיקים בעשיית צדקות, יחברו עולם האצילות הקדוש יחד עם עולמות התחתונים, ואז יורידו אור ישר מלמעלה להשפיע מטובו יתברך, ויתגלה להם מאור פניו של הקב"ה להשיג בו.
ואם כן ראויה אות צ להכתב בתחילת התורה, לרמוז לו שבזכות הצדיקים המקיימים את התורה ונוהגים צדקה, שתחילת שניהם אות צ, העולם שנברא על ידי התורה מתקיים בזכותם.
אין אות ק בסוף צדי
השיב הקב"ה לאות צ : אכן תחילתך צדיק וצדקה, שבזכות הצדקות ומעשים טובים מאיר הקב"ה אורו בעולם, עד שאין כוח לקליפה שתחילתה אות ק להאחז בה כדי לינק לצורך חיותה, כי אפילו מעט מהאור מבריח הרבה מן החושך, ולכן קרא לה 'צדי' ללא אות ק האחרונה, לרמוז לה שאין בה אחיזת הקליפות כלל, וכן לאלו העוסקים בתורה לשם שמים.
אלא שאין אות צ צריכה להתגלות בתחילת התורה, להיות עיקר לבריאת העולם, אלא נעלמת, כי אז יהיו בני האדם מתלוננים שנבראו בלתי מתוקנים לפי שנברא אדם הראשון תחילה דו פרצופים, ואז יגידו שאינם יכולים לתקן עצמם בתורה ויחטאו, ובכך תתגבר הקליפה שתחילתה אות ק שבסוף מילה צדיק.
צורת אות צ
נ' כפופה וי' רוכבת עליה
מה הטעם? לפי שצורת אות צ יש בה נ כפופה הצדה לצד שמאל כשם שהבינה בצד שמאל ובה נ' שערים להכנס להשיג בו הצדיקים, והבינה רומזת לנקבה.
ועליה רוכבת אות י מצד ימין, שהיא חוכמה בצד ימין והוא הזכר, שהיא תחילת שם הוי"ה. כך ששני הפרצופים זכר ונקבה מתייחדים יחד.
נבראו אדם וחוה דו פרצופים
וכאשר ברא הקב"ה את אדם הראשון, ברא לו שני פרצופים דבוקים אחור באחור, כך שאינם מסתכלים זה מול זה, ואז אות י מחזירה פניה לאחור של אות נ ואינה מסתכלת בה, אלא הופכת פניה ממנה.
רק לאחר מכן ניסר הקב"ה את אות י מאות נ והחזיר פניהם זה מול זה להיות מביטים זה בזה.
שנאמר (בראשית ב כא- כב) "ויקח אחת: מצלעותיו… ויביאה אל האדם" אות צ תחילת צלע, לפי מחלוקת רב ושמואל זה אומר לחי פנים וזה אומר זנב.
אות צ תחילת צלע – אינה שלמה
לכן אין כדאי לעולם להברא באות צ כי אינה שלימה, שאז ימצאו בני האדם טענה שאינם נבראו שלמים ולא יתגברו עוד על יצרם להשלים עצמם בתורה ומצוותיה, שנמצאת אות צ באמצע מילים 'יצר' ו'מצוה', שאם יתגברו על יצרם הרע לקיים המצוות למרות הכל, יבוא יצר הטוב שהוא בבחינת לאחר ניסור הפנים להיות מביטים זה בזה.
לפיכך יצאה אות צ מן ההיכל ועזבה.