
ראה יעקב אבינו בחלומו שלב ראשון בסולם האותיות. שם ראה במחזה את אותיות תשרק עולות לפני הקב"ה ומדברות עמו.
נכנסה אות ת תחילה ואמרה: בי כדאי להיות תחילת התורה שאתה בורא על פיה את העולם, לפי שכשם שאני אות ת סוף לאותיות, כן אני סוף של מילה אמ"ת שהוא שמך, שנאמר (תהלים פה יב) "אמת מארץ תצמחי וצדקו משמים נשקף" כאשר ידברו אמת זה עם זה וירבו משפט צדק, בה יעוררו צדקה וחסד מן השמים לבוא עליהם, היינו שבזכות אות ת של אמת, ישקיף הקב"ה לטובה על העולם וירבה עליהם צדקה.
ביקשה אות ת מהקב"ה להכתב תחילה בתורה, לפי שתחילתה תורה וסופה אמת
וכן הזכירה אות ת מה שכתוב (אבות א יח) 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: בזכות שלושה דברים העולם קיים- על הדין, על האמת ועל השלום, שנאמר (זכריה ח טז) "אלה הדברים אשרי תעשו דברו ואמת איש עם רעהו, אמתי ומשפט, שלום שפטו בעריכם".
אמרה אות ת 'אם יאחזו בי בעלי הדין שאני סוף מילה אמת, סוף שירדו לסוף הדעת' (שגם בסופה אות ת להיות דעת משפט על פי תורה) לגלות האמת מי צודק ומי טועה, ובכך יבואו לידי שלום.
וכן נרמז ירד הדיין לסוף דעת, היינו ירד בכוח אות ת שבסוף מילה דעת, וזה על פי דעת תורה.
שאמרה אות ת 'אני גם מתחילה במילה תורה, ולכן מן הראוי לברוא בי העולם תחילה'.
ענה הקב"ה לאות ת : אמנם את אות ת ראויה להכתב תחילה בתורה, לפי שאת מצד אמת שהיא מידתי הישרה, אלא שאין ראויה את משום שאת גם סוף מילה מוֶת, שעל ידך יבוא המוות על כל בני העולם ואף על הצדיקים שקיימו כל התורה, משום גזירת העונש של חטא אדם הראשון.
שנאמר (יחזקאל ט ד) "והתוית תו על מצחותי האנשים הנאנחים והנאנקים יעל כל התועבות הנעשות בתוכה" בתוך העיר ירושלים (רד"ק) אמר הקב"ה למלאך גבריאל שירשום אות ת בדיו על מצחות הצדיקים שהוא תחילת 'תחיה', ועל מצחות הרשעים אות ת של דם שהוא תחילת 'תמות'.
שאז אות ת החקוקה על מצחות הרשעים, תהיה מזמנת את אותיות 'מו' לצרפם יחד למילה מוֶת, כשם שכבר התחברו יחד בתחילת החטא (בראשית ג ו) "ותקח מפריון ותאכל" שאז נחקק בהם רושם המיתה לאחר אכילת הפרי של עץ הדעת טוב ורע.
ולאחר ששמעה זאת אות ת, שתקה ויצאה מהיכל הכבוד.