אות ש תחילת שקר

השיב הקב"ה לאות ש : אמנם ראויה את להכתב תחילה בזכות שמי שהוא 'אל שדי', שתחילתה אות ש שהיא אות אמת, אלא שאינך ראויה משום שיש בך אחיזה של אותיות ק ר להיות מילה 'שקר'.

נאחז הנחש באשה מכוח אות ש המשותפת

שכאשר ביקש הנחש הקדמון שסוף תיבתו היא אות ש, להערים על האשה, שבתוך המילה שלה ישנה אות ש הכלואה בה, בין א וה הקדושות, כי אז יכל להאחז בה שתאמין לו, מכוח אות ש המשותפת של שניהם יחד.

שאמר לה (בראשית ג א) "אף כי אמרו אלוקים לא תאכלון מכל עץ הגן" הכניס ספק בלבה שמא אמר לה הקב"ה זאת, ואז הוסיף הנחש שקר שאסר עליה כביכול מכל עץ הגן, ולא רק מעץ הדעת, ואז טעתה לבוא לידי מרידה בו.

ונרמזת אות ש כמניין מכ"ל ע"ץ הג"ן יחד עם החסרת שמונה האותיות 300.

אותיות ק ר בחינת קליפה

לפיכך מי שרוצה לומר שקר, יש לו לדבר תחילה מעט מן האמת ואז יאמינו לשקר שלו. נמצא שאות ש נותנת קיום לשקר, שלאחר החטא קיבלה אות ק תחילת קליפה ואות ר תחילת רע, חיות וקיום מאות ש להיות מצטרפים אותיות קשר כי הם נקשרים באות ש. היינו שאות ש כלואה בין ק' ור' ונקשרו עמה בעמקי הקליפות. 

אז התחזקה הקליפה בעולם, וכן הרע שהתערבב בטוב של עץ הדעת טוב ורע.

אש הקדושה בין איש לאשה

ולפיכך אין ראויה אות ש להכתב תחילה בתורה, שהיא סוף מילה נחש שהטעה את האשה כדי להפריד אותה מאדם הראשון שהוא איש, היינו שנטל הנחש את אש נשמתם הקדושה, שבכולם נמצאת אות ש – אשה, איש, אש, שהפריד אש הקדושה מהם וירדה טומאה לעולם

כיוון ששמעה אות ש כך, שתקה ויצאה מלפניו. וכל שכן שנדחו גם אותיות ק' ור' שכנותיה.