נכנסה אות נ לפני הקב"ה ואמרה לו: כדאי בי להתחיל התורה, שאני תחילת 'נורא' כמו שנאמר בשירת הים (שמות טו יא) "מי כמוכה, באלים ה'… נורא תהלות" שהיו כל העמים יראים מהקב"ה לאחר ששמעו גבורתו שהטביע את המצרים בים סוף והושיע את ישראל, עד שיראו הרשעים להזכיר את שם ה' ולהללו כי בושו ונכלמו.
שאז אמרה אות נ שראויה היא לברוא בה העולם, שיש בכוחה להמשיך אימת הקב"ה על הרשעים לחזור לעבוד אותו, שנאמר לעתיד לבוא (זכריה ב טו) "ונלוו גוים ורבים אל ה' ביום ההוא והיו ולי לעם ושכנתי בתוכך".
תחילת אות נ במילה 'נלוו' היינו נאספו יחד, שמראה על תיקון של אסיפת ניצוצות הקדושה שנפלו מקומת חטא אדם הראשון, שנרמז אות נ תחילת 'נפלו ניצוצות', אך לאחר האסיפה יקומו כולם, ותקום השכינה בה אות נ האמצעית בין י ה שהם תחילת שם הוי"ה.
היינו שאות נ עצמה רומזת לשכינה כפי שנאמר "ושכנתי" ולא תהיה לה נפילה עוד, שתחילתה אות נ, אלא תחילתה 'נלוו ונאספו' יחד לחזור חזרה לעולם האצילות לשכון עם הקב"ה תדיר.
השיב הקב"ה לאות נ : שובי למקומך ואין לך להאיר אורך שבך למטה, כי בגללך חזרה אות ס כדי לסמוך אותך מנפילתך. ואם חלילה היתה אות נ עוזבת מקומה העליון ויורדת להתגלות בתחילת התורה, היתה מתרחקת ביותר מאור ס הסומכת אותה בגלות,.
וכששמעה זאת אות ס מיד חזרה למקומה ויצאה מלפניו.
