אות ב

נזכרה ברכה בבריאת העולם

שנאמרה ברכה ביום החמישי לבריאה על הדגים והעופות והרמשים (בראשית א כב) "ויברך .אותם אלהים ולאמר פרו ורבו" .

וכן ביום השישי לבריאת האדם נאמרה עליו ברכת פריה ורביה.

סברה אות ב שלפי שתחילתה ברכה ובריאה, היינו שכבר מן הבריאה נזכרה ברכה על הנבראים, שאז הם מקבלים חיותם מן הברכה להתקיים בעולם. לפיכך ראוי להתחיל בה בריאת העולם, להתחזק הברכה בעולם לצורך קיום הבריות.

נזכרה ברכה ביום השביעי

וכן נזכרה אות ב תחילת ברכה ביום השביעי (ב ג) "ויברך אלהים אתי יום השביעי ויקדשו אותו" בזכות קיום מנוחת השבת ממלאכה, יזכו עם ישראל לברכת השפע מכוח יום השבת לבוא לכל ששת ימי השבוע, כן ראויה אות ב להיות מקור הברכה להשפיע לשאר האותיות.

עתידה הברכה לסלק הארירה

כן סברה אות ב שלפי שהברכה נזכרה כבר במעשה בראשית, במקום שהברכה שורה אין הקליפה שורה, שאז לא יהיה כוח לקליפה והחלק הרע להתגבר בעולם לאחר חטא אדם הראשון וקללת המיתה בעולם, אלא עתיד אף לצאת מארירתו ולחזור לברכתו.

יהיו לומדים מאות ב לברך בעולם

ובהיות אות ב בתחילת התורה, יהיו לומדים לברך את הקב"ה בכל יום על השפע הטוב שמקבלים, כפי שהיה אצל המן שירד ארבעים שנה במדבר.

הסכים הקב"ה לאות ב להתחיל בה התורה

השיב הקב"ה לאות ב: ודאי בך אות ב ראוי שתהיה בריאת העולם, לעומת שאר האותיות שעל ידיהם ייבראו שאר ענייני העולם.