נכנסה אות ע לפני הקב"ה ואמרה: אני תחילת ענוה, שמביאה בני האדם לידי תשובה לשוב מפשעו.
כמאמר חז"ל (עבודה זרה כ:) 'ענוה מביאה לדי יראת חטא'.
ולפיכך ראויה אות ע להכתב בתחילת התורה, שאז יהיו בני האדם מקבלים ענוה, כפי שנאמר אצל משה (במדבר יב ג) "והאיש משה וענו מאד".
השיב הקב"ה לאות ע : אמנם את תחילת ענוה, אלא שאת גם תחילת מילה עוון, שאז בני האדם יזכרו עוונותיהם, לכן אין אות ע ראויה לברוא בה העולם תחילה.
לפיכך יצאה אות ע והלכה מלפניו.
