צהוב בתורה

שאל יעקב אבינו את המלאך גבריאל: 'היכן צבע צהוב נרמז בתורה?'

ענה לו המלאך גבריאל:

בבריאה ביום הרביעי הקב"ה תלה את המאורות בשמים כדי להאיר ביום, ובכך (בראשית א יח) "להבדיל יבין האור ובין החושך". אור צהוב מאיר מכוח האש שבגלגל החמה. (לך לך טו יב) "ויהי השמש לבואו ותרדמה נפלה על אברם" השמש בכוחה להעיר ובבוא החשיכה יבוא התרדמה על האדם שהוא אחד חלקי שישים מן המוות. מכאן שהשמש מחיה הגוף והנפש כאחד.

"והנה אימה וחשכה גדולה ונופלת עליו" כל זמן שהשמש האירה בשמים, היה אברהם מרגיש ביטחון בעודו צועד בדרך, וכאשר שקעה השמש ונעלם צבע צהוב, אז הגיעה החשיכה והרגיש אברהם הפחד בלבו. לכן כשם שהשמש בעלת צבע צהוב מסלקת את החושך שהוא בגוון שחור, כן צהוב סגולתו לסלק פחדים ודאגות.

(וישלח לב לב) "ויזרח לו השמש כאשר יעבר את פנואל והוא צולעת על ירכו" יעקב לאחר שנלחם עם שרו של עשיו, והיה צולע ברגלו, כאשר זרחה השמש, מכוח הארת צבע צהוב שבה, נרפא. האור של השמש שיש בו צבע צהוב גורם לגמישות השרירים, וכאשר הוא בא במגע עם עור חשוף הוא מרפא פצעים, וכן עצמות בזה שהוא הופך ויטמין D לפעיל שיש בכוחו לספוג הסידן לעצמות ולהבריא אותם.