בחר לוט כיכר הירוקה

וכן אצל אברהם אבינו ולוט בן דודו כאשר נפרדו זה מזה, נשאר לדור בארץ אשר אין בה מטר בימות הקיץ החמים ולכן צריך לבטוח בה' עבור המזון, לעומת לוט (י) "וישא לוטן את עיניו וירא את יכל ככר הירדן כי כולה משקה" היה נהר הירדן עולה על גדותיו כנהר הנילוס במצרים ומשקה את כל הכיכר, כך שהיו מצמיחים העשבים הירוקים תדיר, והאילנות אשר בצבע ירוק לעשות פירותיהם הטובים, עד שהרחיק לדור בסדום אשר יושביה רשעים.

"לפני שחתי ה' את סדֹם ואת ועמֹרה כגן ה" היתה כיכר הירדן צבועה כולה בצבע ירוק מרוב הדשאים וירקות שבה, יחד עם כל היערות הגדולים המכסים בצלם את שטחי המרעה, וזה כדי שיוכל לוט לרעות את צאנו הרב להשביע תאוותו החומרית, וסוף שעתיד הקב"ה לשרוף אותה בגופרית ואש.

גידל יצחק שדה ירוק בשנת רעב

הלך יצחק אבינו בציווי ה' אל ארץ פלשתים כי שנת רעב היתה. אלא לפי שברכת ה' היתה על יצחק, בכל מקום שהיה זורע, היו הזרעים נובטים (יב) "ויזרע יצחקו בארץ ההיא" למרות שהשנה היתה חמה והאוויר יבש ביותר, יצאו מים מן הבאר לרגליו של יצחק והשקו תדיר את הצמחים והיבול, עד שהצמיחה לו האדמה ירק ואילנות העושים צל ביותר, והתמלאה האדמה בשדות ואילנות ירוקים.

 "וימצא ובשנה ההיא מאה שערים" על כל מאה כור זרעים יצאו מאה כור תבואה.

"ויקנאו אותו פלישתים" היה זה לפלא בעיני הפלשתים שהיו רואים נווה ירוק גדול מתחדש בלב המדבר השומם של ארצם, וחשדו אותו בכישוף שלקח מהם שפע וחיות אדמתם שבצבע ירוק אל אדמתו שלו.

ולכן גרשו אותו אבימלך והפלשתים מארצו, כי סברו שבזה שיסתלק מארצם, יחזור כביכול השפע אליהם, וישובו השדות לפרוח ולהתמלא ביבול ירוק כפי שהיה קודם שנת הרעב.

אלא שטעו, כי לאחר שעזב יצחק את מקומו, הפסיקה הבאר לנבוע מימיה הצלולים להשקות את השדות, וכמש כל היבול הירוק יחד עם אילנות הרבים עד שהצהיבו ביותר.