שמע יעקב אבינו דיבור של גנאי בשלב שביעי בסולם הדיבור.
שאל יעקב אבינו את המלאך הממונה על דיבור: 'מה התנאי שראוי האדם שהקב"ה ידבר עמו?'
השיב לו המלאך הממונה על דיבור: 'אם חלילה יוציא האדם דיבור גנאי על אדם אחר, אז אינו ראוי שהקב"ה ידבר עמו, ואם כן יש לו להמנע מכך'.
שאל יעקב את המלאך הממונה על דיבור: 'והיכן לומדים זאת בתורה?'
ענה לו המלאך הממונה על דיבור:
דיברה מרים הנביאה אחות משה על אשתו (בהעלותך יב א) "ותדבר מרים ואהרן במשה ועל אודות האשה הכושית יאשר לקח כי אשה כושית ילקח".
רצתה מרים לברר מדוע פרש משה רבנו מציפורה אשתו השניה, כשם שכבר פרש מאשתו הראשונה שהיתה כושית, כי לקח אותה מכוש כאשר מלך שם ארבעים שנה, אך לא שכב עמה עד עתה, כי נאסרו בני כוש על העִברים.
לפי שחטאו חם וכנען בנו בזימה בנח אביהם ולכן קילל אותם (נח ט כה) "ויאמר: ארור כנען עבדי עבדים יהיה לאחיו". ואילו ציפורה אשתו השניה היתה מבנות מדין שלא נאסרו על ישראל, ואם כן היה לו להשאר עמה.
ואהרן השיב לה שמשה הוכרח לפרוש מן האשה, מפני שהיה מוכן לפני ה' לדבר עמו בכל עת.
אז ענתה לו מרים (יב' ב') "הרק אך במשה דיבר ה'? הלא גם בנו דיבר" הרי דיבור של הקב"ה חל גם עליהם ועל שאר הנביאים ולא רק במשה רבנו, ואם כן מדוע הוא לבדו צריך להיות פרוש מן האשה.
אז "וישמע ה" את טענתה שחשבה שאין צריך משה לפרוש מהאשה, מפני שתמיד הוא מוכן לנבואה להיות לפניו. ולפיכך אינו צריך שלושה ימי הגבלה לתשמישו כשאר הנביאים.
ולא אמרה זאת כדי להשפיל כבודו של משה אלא לשבח אותו, כי חשבה שיוכל להשאר בקדושתו גם אם ישוב לאוהלו עבור תשמישו עם אשתו.
ולכן בא הקב"ה לתקן אותם שהם טועים, שמשה רבנו מדרגתו גבוהה משאר הנביאים, אינה מושגת דרך הטבע. ולכן צריך הכנה עבור דיבורו עם הקב"ה, בהיותו מדבר עמו במחזה של מראה שמאירה כשמש המאירה המסנוורת ביותר. ומשום כך היה צריך לפרוש מן האשה.
ציורי תנ"ך/ מרים מצורעת מחוץ למחנה/ (c) כל הזכויות שמורות לאהובה קליין
שאל יעקב אבינו את המלאך הממונה על הדיבור: 'איך מתבטאת נפילת האדם שהוא מוציא דיבור גנאי?'
השיב לו המלאך הממונה על דיבור:
'מפני שהקב"ה מקפיד עם הצדיקים כחוט השערה, העניש את מרים בצרעת'.
(י) "ויחר אף ה' יבם וילך. והענן סר מעל האהל" כשם שהשכינה סרה מן האוהל להתרחק ממרים, כך נגזרה עליה צרעת שתהיה מתרחקת מן המחנה, כי כל המדבר לשון הרע דוחק רגלי שכינה ממנו.
"והנה מרים מצורעת כשלג" קיבלה מרים נגע צרעת, שנאמר בו (תזריע יג ג) "ושער בנגע יהפך לבן" כאשר שני שיערות ומעלה כשדרכן להיות שחורות הפכו לצבע לבן, בהיותן נמצאות באותו הנגע בעור "ומראה הנגע לעמוק מעור בשרו ונגע צרעת היא" אונקלוס מפרש עמוק מלשון מכתש, שנראה לעין המסתכלת בנגע הבהיר שהוא עמוק יותר.
והוא בור של דיבור גנאי שהפילה עצמה מרים, להיות בה נגע צרעת העמוק מבשרה.
שאל יעקב אבינו את המלאך הממונה על דיבור: 'איך אפשר לצאת מבור הצרעת?'
השיב לו המלאך הממונה על דיבור:
טוב היה למרים להתוודות ולומר 'די לי מלדבר על משה, הוצא אותי מן הבור של נגע צרעת בעור'. ודרך דיבור טוב לקשור חוטים של חבל לצאת מן הבור בסולם הדיבור. המילים הטובות ממלאות את הבור העמוק של הנגע בבשר ומבטלות אותו. על האדם לתקן בזה שהוא מבטל את המילה רעה במילה טובה, ואז היא נתפסת בו ותהיה לו זכות לעלות מעלה בסולם הדיבור.
וסוף שהתפלל עליה משה (יג) "אל נא רפאל נא לה" נתן לה רפואה מנגע צרעת שלא תתפשט בה עוד.
הקב"ה זכר למרים חסד נעורים בזכות שהניחה את משה רבנו בתיבה בים סוף והצילה אותו מהמצרים. ונתן לה את הבאר מכוח המים.
ובגלל זה היא נרפאה מן הצרעת שהיא מיסוד האש השורפת, שהוא הנחש בבור. ובאו המים שנרמזים בתוך שם 'מרים' ומילאו את הבור, ואז המים כיבו את אש הצרעת שבה והיא זכתה לצאת מן הבור של דיבור גנאי.
