שמע יעקב אבינו דיבור של צחוק ושמחה בשלב רביעי בסולם הדיבור.
שאל יעקב אבינו את המלאך הממונה על דיבור: 'איך אזכה לשמוע דיבור של הקב"ה?'
השיב לו המלאך הממונה על דיבור: 'אם יהיה מונע עצמו מלצחוק על האחר, אז ראוי ששכינה תתגלה אליו ותדבר עמו'.
כפי שאמרו חז"ל (סוטה מב.) 'אמר רבי ירמיה בר אבא: ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת מתלוצצים, כת מתחנפים, כת משקרים וכת מספרי לשון הרע'.
שאל יעקב את המלאך הממונה על דיבור: 'היכן צחוק של זלזול מופיע בתורה?'
השיב לו המלאך הממונה על דיבור:
על ישמעאל שצחק על יצחק, שכתוב (וירא כא ט) "ותרא שרה את לבן הגר המצרית, אשר ילדה לאברהם מצחק" היה מתלוצץ וסובר כשאר ליצני הדור שמאבימלך התעברה שרה, ורק הוא נולד מאברהם. לכן היה מתווכח ורב עם יצחק שלו מגיעה ירושה פי שנים שנחשב לו בן בכור.
ובהיות שרה נביאה, ראתה ברוח הקודש את דברי ישמעאל ומעשיו הרעים שהיה מוליך את יצחק לשדה ומעמיד אותו מול הקיר ויורה בו חיצים להרוג אותו. וכששאל יצחק את ישמעאל מדוע הוא נוהג כך, היה משיב לו שכביכול בצחוק עושה זאת.
ונחשבים החצים למילים רעות שהיה ישמעאל מכוון לשלוח אל יצחק כדי להרע לו, בכוח אותם מלאכים מקטרגים שנוצרים כנגדם להפיל חלילה את יצחק לבור של דיבור רע.
אז ביטלה זאת שרה אמנו שאמרה לאברהם (וירא כא י) "גרש האמה הזאת ואת בנה" ובזה כיוונה בדיבור שלה לגרש את דיבורו הרע של ישמעאל, ולהסיר המלאכים המקטרגים מיצחק שלא יוכלו להרע לו כלל.
ציורי תנ"ך/ צחוק ישמעאל וגירושו למדבר (c) כל הזכויות שמורות לאהובה קליין
שאל יעקב אבינו את המלאך הממונה על דיבור: 'איך ראתה זאת שרה ברוח הקודש?'
השיב לו המלאך הממונה על דיבור:
אם אדם אומר דבר חיובי או שלילי על אדם אחר והוא לא שומע, המלאך השומר שלו שומע. ולכן האדם יכול להרגיש את זה. הנשמה של האדם יודעת מי אוהב אותו ומדבר עליו טוב ומי ריכל עליו ודיבר רע. כי המלאך מודיע לנשמה.
ולכן שרה אמנו ידעה את אשר מסר לה המלאך הממונה על דיבורו של ישמעאל ליצחק.
כוח הדיבור הוא עצום, וכנגד מה שהאדם דיבר, נשלח מלאך לקחת את אותו דיבור ולקיים אותו בעולם כפי כוונת המדבר.
לפיכך חששה שרה אמנו שמא חלילה יתקיימו דבריו הרעים של ישמעאל להרוג את יצחק ולרשת אותו. לכן הזדרזה לצוות על אברהם לגרש אותו.
שאל יעקב אבינו את המלאך הממונה על הדיבור: 'איך נופל האדם שמוציא דיבור צחוק?'
השיב לו המלאך הממונה על דיבור:
'שלושה נפגעים מלשון הרע: האדם שדיבר, והאדם שהקשיב לו, והאדם שדיברו עליו והוא לא נמצא'.
ולפי שראתה שרה אמנו צחוקו של ישמעאל על יצחק, חששה שמא יתקיים בו דיבורו בעולם. אז ציוותה על אברהם לגרש אותו.
ובזה אמרה בראשי תיבות של דיבור 'די, אני לא רוצה לשמוע יותר את דיבורו של ישמעאל שרוצה להפיל אותו בבור' למרות שלא אמר זאת לפניה.
כי ידעה שרה אמנו שאין חלקו של יצחק הבן הכשר לרשת עם ישמעאל חיי עולם הבא, כי בגיל יג' שנים למצוות יצא לתרבות רעה, שהיה חוטא בצחוק שהיה גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה.
כמאמר חז"ל (עבודה זרה יח:) 'אמר רבי שמעון בן לקיש: כל המתלוצץ נופל בגיהנם, שנאמר (משלי כא כד) "זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון" אין עברה אלא גיהנם, שנאמר (צפניה א טו) "יום עברה היום ההוא".
ואם כן סברה שרה מה שהיה ישמעאל מתלוצץ בדיבור צחוק, בזה פתח לעצמו בור של גיהנם, ואין ראוי יצחק ליפול יחד עמו.
שאל יעקב אבינו את המלאך הממונה על דיבור: 'צחוק של שמחה לשם מצווה אפשר להשיג דיבורו של הקב"ה?'
השיב לו המלאך הממונה על דיבור:
'צחוק של שמחה לשם מצווה מרוצה בעיני ה'. שכתוב (וירא כא ו) "ותאמר שרה: צחוק עשה לי אלהים, כל השומע יצחק לי" שהיו הכל שמחים על שרה הצדקת ומריעים בקול שזכתה ללדת בגיל 99 שנים.
שאל יעקב את המלאך הממונה על דיבור: 'בכוח מה נפקדו שאר הנשים מעקרותן?'
השיב לו המלאך הממונה על דיבור:
קול שמחתן של כל העקרות נשמע על שזכו להפקד יחד עמה, כי ידעו שבזכותה של שרה קרה להן הנס. וזה מכוח הדיבור הטוב של המלאך מיכאל על בשורת הבן (וירא יח יד) "למועד אשוב. אליך כעת חיה ולשרה לבן" שעתידה להפקד בראש השנה.
והיו כל הנשים העקרות סופרות הימים וממתינות יחד עם שרה אמנו, מתי יגיע יום הלידה כפי שדיבר המלאך מיכאל.
שהיו מבקשות מהקב"ה להפקד יחד עם שרה, וכל אחת מייחלת 'אם הייתי שומעת את דיבור המלאך כשם ששמעה שרה, די היה לי לצאת מן הבור של העקרות' והוא מלשון דיבור.
כי נחשב הרחם לשדה זרועה המוציאה יבול ופירות הנמשלים לוולדות. ואם האדמה אינה זרועה, הרי שעקרה היא. אז הרחם העקר נמשל לבור בשדה שאי אפשר לחרוש ולזרוע בו. ובזכות זה נושעו יחד עם שרה לצאת מן הבור של העקרות.
