שמע יעקב אבינו דיבור של ריבוי חסד בשלב שלישי בסולם הדיבור.
שאל יעקב אבינו את המלאך הממונה על דיבור: 'מה יעשה אדם להיות ראוי לדיבור של הקב"ה?'
השיב לו המלאך הממונה על דיבור:
הדיבור מביא לידי מעשה. לפיכך יש לו להרגיל עצמו להוציא מפיו דיבור של ריבוי חסד, שאז יכריח עצמו לקיים גמילות חסדים. ובזה שירגיל עצמו האדם להרבות צדקה ולגמול חסד עם הזולת, יזכה לחסדיו של הקב"ה וכן להיות מדבר עמו.
כמאמר חז"ל (מדרש רות ה ד) 'כל העוסק בצדקה וגמילות חסדים זוכה לחסות בצל כנפי השכינה, שנלמד מן הכתוב (תהילים לו ח) "מה יקר חסדך אלהים, ובני אדם בצלי כנפיך יחסיון".
שאל יעקב את המלאך הממונה על דיבור: 'והיכן לומדים זאת מן התורה?'
השיב לו המלאך הממונה על דיבור:
כאשר שלח אברהם אבינו את אליעזר עבדו למצוא אשה כשרה ליצחק בנו. וכשהגיע לארם נהרים, התנה עם הקב"ה שיזמן לו אשה בעלת מידות טובות, בזה שתשקה אותו מים מן הבאר, ובכך יידע שראויה היא ליצחק.
וכשראה את רבקה (חיי שרה כד יז) "ויאמר: הגמיאיני נא, מעט מים מכדך" ביקש ממנה מעט מים (יח) "ותאמר שתה אדֹני" מיד הזכירה דיבור של ריבוי חסד להשקות אותו מים רבים עד שירווה צמאונו
וכן כיוונה בדיבור שלה להזדרז ביותר 'שתה מיד' שאז "ותמהר, ותורד כדה על מידה ותשקהו" אף היתה יורדת אל המעיין למלא מים אל הכד ועולה חזרה אל אליעזר, ולאחר מכן ירדה ועלתה שוב עד שסיימה להשקות כל עבדיו.
(יט) ותאמר גם לגמליך אשאב יעד אם יכלו לשתות" ולאחר מכן היתה יורדת ורצה שוב לבאר למלא הכד כדי להשקות את כל גמליו. וזה מכוח דיבור של ריבוי חסד שהכריחה עצמה לנהוג כך.
וכששאל אותה אליעזר (כג) "היש בית אביך מקום ולנו ללין" מלשון לינה של לילה אחד בלבד, אז השיבה לו בדיבור של ריבוי ותוספת (כה) "ותאמר אליו גם תבן גם מספוא רב עמנו" תהיה מרבה תבואה למאכל הגמלים "גם מקום ללון" אפילו הרבה לילות.
ציורי תנ"ך/ רבקה משקה כד מים לאליעזר (c) כל הזכויות שמורות לאהובה קליין
שאל יעקב אבינו את המלאך הממונה על הדיבור: 'איך נופל האדם שמונע עצמו מגמילות חסדים?'
השיב לו המלאך הממונה על דיבור:
הקב"ה אמר לעם ישראל לאחר שיצא ממצרים (דברים ה יד) "וזכרת כי עבדי היית בארץ מצרים. ויוציאך ה' אלהיך משם. ביד חזקה ובזרוע נטויה" שלא יהיה בהם לא עבד ולא שפחה ולא אסיר וכן לא יעבדו לקורבן עוד, כי נגאלו.
ואפשר גם לפרש לפי דיבור:
וכל ארבעת סוגי האנשים הנזכרים לעיל נמצאים בשם של רבקה:
ר– תחילת רגל וסוף תיבת אור. שהעבד והשפחה היו רגליהם כבולות לעשות מלאכה, והקב"ה האיר את דרכם להיות חופשיים.
ב– אסיר שנמצא בבור יוצא מתוכו ומקבל כוח של ברכה ובריאות מן הבריאה.
ק– מפסיק להיות קורבן של החיים.
ה– יצאו מאמונה זרה שתבוא להם הצלחה מעבודת אלילים, אל הצלחה והולדה מחדש לעבוד את הקב"ה, כמו שביקש הקב"ה ממשה שיגיד לפרעה (שמות ג יח) "ועתה נלכה אנא דרך שלושת ימים במדבר. ונזבחה לה' אלהינו".
ולכן כאשר ביקש אליעזר מרבקה שתשקה אותו מים, חשש שמא יגלה שהיא אחת מארבעה סוגי אנשים שנופלים לבור של דיבור:
ק– חשש אליעזר שמא ימצא את רבקה שיש בה אות ק, מצד היא רגילה להפיל עצמה בדיבור אל בור של קורבנוּת.
בזה שתהיה סוברת שכמה שהיא עושה למענו ומנסה להשביע את רצונו, בזה שתשקה אותו מים, הוא לא מסתפק בזה ויבקש עוד. עד שתגיד שהוא נותן לה פקודות והיא מחויבת לעשות כדברו. וכן שתהיה סוברת שהוא תוקף אותה והיא הקורבן. שהוא הפוגע והיא הנפגעת.
ולכן מתחילה נזהר אליעזר כביכול לומר לרבקה "הגמיאני נא ימעט מים" ולא הרבה. וסוף שזכה שתשקה אותו מרצונה ואף תרבה לו מים בחסד.
ב– חשש אליעזר שמא ימצא את רבקה שיש בה אות ב, מצד היא רגילה להפיל עצמה בדיבור אל בור ריק אין בו מים של חוכמה, וללא דיבור של ברכה.
שחשש שמא ימצא אותה שהיא ריקה מחוכמה, ותהיה מקללת אותו ולא מברכת. ואז חלילה תחול המילה הרעה שלה עליו, מכוח מלאך מקטרג שנוצר כנגדה לפעול שליחותו.
ר– חשש אליעזר שמא ימצא את רבקה שיש בה אות ר, מצד שהיא רגילה להפיל עצמה בדיבור אל בור של אסיר.
שחשש שמא תתלונן בפניו שבא לשבות אותה להיות אצלו אסירה בבור הכלא, ועוד רגע יהיה כובל את רגליה בשלשלאות ברזל, כדי לשאוב לו תמיד מים מן הבאר.
כפי שנאמר (יהושע ט כג) "ועתה ארורים אתם ולא יכרת מכם עבדו וחוטבי עצים ושואבי ימים לבית אלהי" שכאשר שמעו יושבי גבעון שכבשו ישראל את יריחו והעי, התחפשו לעניים הבאים מארץ רחוקה לכרות עמם ברית שלא יהרגו אותם. וזה בעורמה כי צוו ישראל להרוג כל הכנענים ולא לכרות איתם ברית.
ואז כשהתגלתה התחבולה, כבר לא יכלו ישראל להרוג את הגבעונים. לכן הפכו אותם לעבדים העוסקים במלאכה בזויה של חוטבי עצים ושואבי מים.
ה– חשש אליעזר שמא ימצא את רבקה שיש בה אות ה, מצד שהיא רגילה להפיל עצמה בדיבור אל בור של הצלחה מאל אחר.
שחשש שמא תגיד לו שכל הצלחתה שמרבה לו את המים שבבאר, והמאכל הרב שהיא נותנת לו בביתה, הוא מכוח אל אחר שהיא עובדת.
ועוד רגע כאשר תארח אותו בביתה, תהיה אומרת לו כפי שאמר לבן אחיה (לא) "בוא ברוך ה' למה תעמודו בחוץ" שזה כביכול שכרו של אליעזר שבהיותו עובד את הקב"ה, סוף שהפנה לו עורף ושלח אותו מחוץ לביתו ללא ברכה והצלחה במלאכתו, ועתה זקוק הוא לחסדי אחרים לשכון אצלם.
"ואנֹכי פניתי הבית" מעבודת אלילים "ומקום לגמלים" דימה את אליעזר ועבדיו לגמלים להשכין אותם יחדיו, בסוברו שאין בהם חוכמה ובינה כשהם תולים את הצלחתם בעבודת ה'.
שאל יעקב אבינו את המלאך הממונה על דיבור: 'איך ניצלה רבקה מליפול לתוך בור של דיבור?'
השיב לו המלאך הממונה על דיבור:
בזה שדיברה רבקה דיבור של ריבוי חסד, והשקתה את אליעזר בכד מלא מים, היא מילאה את הבור שבתוך הכד כדי שלא תיפול בתוכו. ובכך ניצלה מארבעת סוגי הדיבור הרע שהם כנגד אותיות 'רבקה'.
