אבנים בחלום סולם יעקב
יב אבני החושן

ראה יעקב אבינו בחלומו את אבן נופך ואבן תרשיש בשלב שמיני בסולם האבנים.

אבן נופך (Garnet) ואבן תרשיש (Aquamrin)

אדום של אבן נופך ותכלת של תרשיש

שאל יעקב אבינו את המלאך הממונה על אבנים: 'מה הסגולה של אבן נופך ואבן תרשיש?'

השיב לו המלאך הממונה על אבנים: 'אבן נופך בעלת צבע אדום הדומה לאש השורפת. ושייכת למזל גדי שהכוכב השליט שלו הוא שבתאי'.

ואבן תרשיש בעלת צבע תכלת שדומה למי הים ומראה על יראה, כי המביט בשמים מקבל יראה.

כמאמר רבותינו (מנחות מג:) 'רבי מאיר היה אומר: 'מה נשתנה תכלת מכל הצבעים? שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכיסא הכבוד'.

ברכת יעקב ליוסף כדגים בים

אבן נופך – לא להדליק אש בשבת מצד שבתאי

שאל יעקב אבינו את המלאך הממונה על אבנים: 'בהיות צבע אבן נופך אדום שהוא כאש, וצבע אבן תרשיש תכלת שנותן יראה, מה יועיל לי צבע האדום והתכלת שבכם?'

השיבה לו המלאך הממונה על אבנים: 'אבן נופך נותנת לך את השבת מכוח הארת כוכב שבתאי', שתוכל לשמור שבת אצל לבן.

שהרי ישראל תולדותיך עתידים להיות מצווים בשמירת שבת.

שכתוב (ויקהל לה ג) "לא תבערו אש בכל מֹשבֹתיכם ביום השבת" לפי פירוש ארץ חמדה: ביום השביעי שהוא שבת כוכב שבתאי שולט והוא ממונה על עצבון. ולכן בא הציווי לישראל לשמוח דווקא ביום זה להראות שאין ישראל נתונים תחת שליטת הכוכב שבתאי.

וידוע שכוכב שבתאי קרוב ליסוד המים כי מזג האוויר שבו קפוא ביותר כי רחוק הוא מהשמש. ולכן לכאורה היה צריך להדליק אש ביום השבת כדי לחמם הקרירות מצד הכוכב שבתאי.

לפיכך "לא תבערו אש" כנגד אותו כוכב, כי השבת היא עליונה עבור ישראל ומשפיעה שמחה כנגד העצבון של שבתאי.

אבן תרשיש נותנת יראה

כן הוסיף המלאך הממונה על אבנים ואמר ליעקב: 'אבן תרשיש נותנת לך יראה לשמור את השבת ושאר המצוות מצד התכלת שבה'. כי צבע תכלת מכניס יראה בלב האדם.

ויש שני סוגי יראה: יראת שמים, שירא את ה' וחפץ לעבוד אותו תמיד בהיותו אדון העולם. וזה מדבר על יעקב שהיה ירא לעבוד את ה' במשך שנות עבודתו אצל לבן, ולכן שמר שבת.

כוכב שבתאי

ירא לבן להפסיד שכר עבודת יעקב

ויש יראה גשמית שלא יאבד רכושו. וזה מדבר על לבן שהיתה עינו צרה תמיד על ממונו. ולכן לקח לבן את שכר עבודתו של יעקב לעצמו.

אלא שמכוח שמירת שבת של יעקב, הציל את ממונו בשש השנים הנוספות בתנאי שהתנה עם לבן על הולדת הצאן.

ובזכות זה שמר יעקב שבת בטהרה וקדושה אצל לבן למרות שכל כוחותיו היו בטומאה.

ירא פרעה להפסיד שכר מלאכת ישראל בשבת

וכן היתה יראה הגשמית מצד צבע תכלת בפרעה, שלא חס על ישראל בשעבודם הקשה במלאכות השדה.

וזה כפי שישראל שמרו שבת במצרים כאשר עבדו בפרך אצל פרעה. כי משה רבנו הלך לפרעה ואמר לו בעורמה שאם ישראל ינוחו באחד מימי השבוע, אז לא יתישו כוחם במלאכה אלא יתחזקו בעבודה ויספיקו כפליים בשאר ימי השבוע. אז אמר לו פרעה: 'בחר לך אחד מימי השבוע' ובחר משה את יום השביעי.

אז הגיעו דתן ואבירם והלשינו למצרים שישראל נחים ביום השביעי כדי לשמור את השבת בעבודת ה'. ופרעה ביטל את השבת לישראל.

שנרמז (שמות ה ה) "ויאמר פרעה: הן רבים עתה עם הארץ. והשְבַתם אותם מסבלותם" 'השבתם' מלשון שבת, שאיך יתכן להפסיד את רווח העבודה של יום השבת שלא לעמול במלאכה.

וסוף שיצאו ישראל ממצרים בישועת ה' כשם שיצא יעקב מבית לבן שלם בגופו ובממונו.