ראה יעקב אבינו בחלומו בשלב הרביעי בסולם הצבעים צבע ירוק, וביקש להבין תכונתו.
צבע ירוק מסמל בריאה, איזון, צמיחה והתחדשות – מהבריאה ועד שדות יצחק
שאל יעקב אבינו את המלאך גבריאל: 'צבע ירוק מה סגולתו בעולם?'
השיב לו המלאך גבריאל:
'צבע ירוק נמצא בירק וצמחים ועלי האילנות שנותנים צילם, והגינות והיערות הגדולים'. מכאן שצבע ירוק מסמל את הצמיחה וההתחדשות, והשפע שבא מן הפירות.

צבע ירוק – איזון בין כל הצבעים ותדרים בחיים
שאל יעקב אבינו את המלאך גבריאל: 'היכן נמצא צבע ירוק בתורה?'
השיב לו המלאך גבריאל:
'צבע ירוק מוזכר תחילה בבריאת העולם'. הוא האמצעי בין שבעת הצבעים, ומאזן ביניהם. כבר מתחילת הבריאה, הירוק נברא כאיזון בין הצבעים שעתידים להתפרש בעולם.
ביום השלישי לבריאה – הופעת הירוק בצמחים ובעשב
ביום הראשון לבריאת העולם, ברא הקב"ה את האור שכלל בתוכו את כל הצבעים. אך עדיין לא הוגדרו הצבעים. בתחילה הכל היה ירוק, ביום השלישי לבריאה יצאו הצמחים מהאדמה (יא) "ויאמר אלהים ותדשא הארץ דשא עשב". תהיה האדמה מתמלאת בדשאים ירוקים ונצבעת בצבע ירוק.
"מזריע זרע" ביום השלישי לבריאה אסף הקב"ה כל המים אל ימות האוקיינוס וכן כלא אותם בתוך התהומות. בכך גילה הקב"ה את האדמה שהכילה בתוכה את כל הזרעים עוד מהיום הראשון. האדמה כבר הכילה בתוכה את כל הזרעים שעתידים להוציא מתוכם את הצמחים הירוקים. מכאן שנברא הצבע הירוק תחילה. "עץ פרי עֹשה פרי למינו" ומיד גדלו האילנות עם פירותיהם.
כוח הדיבור של האדם – הפיצול מהירוק לשאר הצבעים
ביום השישי הקב"ה ברא את אדם הראשון. הקב"ה אמר לו 'תן שם לכל אחד מן הבריאה'. לפיכך האדם הגדיר ונתן שמות: 'זה שמים, זה שמש, זה פרי, זה פרח'. אז הם קיבלו את הצבעים שלהם: השמש בצבע צהוב, השמים בצבע תכלת, ושאר מיני פירות ופרחים.
בכך, פיצל אדם הראשון את התדרים מן הירוק המקורי, והורידם לתוך צבעים ייחודיים. הצבע הירוק נעשה מפוצל למגוון צבעים. כל מה שהגדיר אדם לפי דיבור שלו, בזה נתן לו שם. והשם עצמו היווה גם את הצבע המיוחד לו. בכך האדם הגדיר את התוכנית האלוקית ביקום דרך הצבע. אז הצבע קיבל משמעות אדירה בחיים של האדם.
בחר לוט כיכר הירדן
וכן אצל אברהם אבינו ולוט בן דודו כאשר נפרדו זה מזה, נשאר לדור בארץ אשר אין בה מטר בימות הקיץ החמים ולכן צריך לבטוח בה' עבור המזון, לעומת לוט (י) "וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כולה משקה" היה נהר הירדן עולה על גדותיו כנהר הנילוס במצרים ומשקה את כל הכיכר, כך שהיו מצמיחים העשבים הירוקים תדיר, והאילנות אשר בצבע ירוק לעשות פירותיהם הטובים, עד שהרחיק לדור בסדום אשר יושביה רשעים.
"לפני שחתי ה' את סדֹם ואת ועמֹרה כגן ה" היתה כיכר הירדן צבועה כולה בצבע ירוק מרוב הדשאים וירקות שבה, יחד עם כל היערות הגדולים המכסים בצלם את שטחי המרעה. וזה כדי שיוכל לוט לרעות את צאנו הרב להשביע תאוותו החומרית. סוף שעתיד הקב"ה לשרוף אותה בגופרית ואש.
גידל יצחק שדה בשנת רעב
הלך יצחק אבינו בציווי ה' אל ארץ פלשתים כי שנת רעב היתה. אלא לפי שברכת ה' היתה על יצחק, בכל מקום שהיה זורע, היו הזרעים נובטים (יב) "ויזרע יצחק בארץ ההיא" למרות שהשנה היתה חמה והאוויר יבש ביותר, יצאו מים מן הבאר לרגליו של יצחק והשקו תדיר את הצמחים והיבול. עד שהצמיחה לו האדמה ירק ואילנות העושים צל ביותר, והתמלאה האדמה בשדות ואילנות ירוקים.
"וימצא בשנה ההיא מאה שערים" על כל מאה כור זרעים יצאו מאה כור תבואה.
"ויקנאו אותו פלישתים" היה זה לפלא בעיני הפלשתים שהיו רואים נווה ירוק גדול מתחדש בלב המדבר השומם של ארצם, וחשדו אותו בכישוף שלקח מהם שפע וחיות אדמתם שבצבע ירוק אל אדמתו שלו.
ולכן גירשו אותו אבימלך והפלשתים מארצו. כי סברו שבזה שיסתלק מארצם, יחזור כביכול השפע אליהם. שכביכול אז ישובו השדות לפרוח ולהתמלא ביבול ירוק כפי שהיה קודם שנת הרעב.
אלא שטעו, כי לאחר שעזב יצחק את מקומו, הפסיקה הבאר לנבוע מימיה הצלולים להשקות את השדות. וכן כמש כל היבול הירוק יחד עם אילנות הרבים עד שהצהיבו ביותר.
שמח יעקב אבינו כל סגולותיה הנפלאות של הצבע הירוק בתורה, שבכוחו לצבוע את העולם בירק וצמח פורח, וכן לגדל יבול לאבות הקדושים.