לאחר שהשיג יעקב אבינו בחלומו בחוכמת אותיות סנ, ראה שלב שני בסולם האותיות, בו עלו אותיות מלכך לפני הקב"ה ודיברו עמו.
נכנסה אות מ לפני הקב"ה ואמרה לפניו: ראוי יהיה לך להכתב התורה בי תחילה, שאני תחילת 'מלך' העולם, שעל ידי יהיה גילוי מלכות שמים בעולם, ויתייראו לפניך הרשעים שלא למרוד, שכתוב (ישעיה מד ו) "כה אמר ה' מלך וישראל וגואלו ה' צבאות ואני ראשון ואני אחרון .ומבלעדי אין אלהים".
ואם תהיה אות מ תהיה ראשונה בתורה, יהיו כל יושבי תבל ממליכים עליהם את הקב"ה ומשבחים אותו, כפי שאמר דוד לאחר שהמליכו את שלמה בנו ובניין המקדש (דבה"י א כט יא) "לך ה' הגדולה. והגבורה והתפארת והנצח וההוד ילך ה' הממלכה והמתנשא .לכל לראש" התנשא הקב"ה בכוח אות מ להיות מלכותו בכל העולם.
השיב הקב"ה לאות מ שאין העולם ראוי שיברא על ידה, לפי שאז יהיו כל הנבראים נשמות קדושות במדרגת מלכים, ולא יהיה להם מורא מלכות תחתיהם, ונמצא שאין העולם יכול להתקיים ללא מלך שינהיג העם, להיות כדוגמת הקב"ה שמנהיג העולם.
ולפיכך טוב יהיה עבור אות מ להשאר במקומה, ובכל מקרה תהיה מגלה מורא מלכות שמים רק לעתים כגון בראש השנה וביום הכיפורים.
וכששמעה זאת אות מ יצאה מלפני הקב"ה, וכן אותיות ל' וך' סופית שכנותיה שגם הן מן המילה מלך.
