לאחר שהשיג יעקב אבינו בחלומו בחוכמת אותיות צפע, ראה שלב שלישי של סולם האותיות, בו עלו אותיות סנ לפני הקב"ה ודיברו עמו.
נכנסה אות ס לפני הקב"ה ואמרה: בי ראוי להתחיל התורה שנברא בה העולם, לפי שיש בי הכוח להעמיד את הנופלים, שכתוב (תהלים קמה יד) "סומך ה' לכלו הנופלים" אלו העניים שנפלו מנכסיהם כאשר יתפללו לקב"ה ויבטחו בו, ישמע הקב"ה את תפילתם ויסמוך אותם מן הרעב.
וזה מכוח אות ס שביא תחילת סומך, היינו אות ס שהצטרפה לתחילת 'מך' שהוא עני לסמוך אותו בתחילת המילה.
השיב הקב"ה לאות ס : דווקא בגלל זה בהיותך אות ס סתומה שאין הפגם ראוי להאחז בך כאשר חוטאים הרשעים בעולם, צריכה את להשאר במקומך העליון באותיות ולא להתגלות בתחילת התורה.
שאז טוב שתשאר אות ס בתחילת 'סומך' לסמוך את המך והעני, מאשר שתהיה בתחילת התורה, ואז אין מי שיסמוך עוד את הנופלים.
וכן אם חלילה תהיה אות ס הסתומה, שהיא גם תחילתה, שהיא תחילת מילה 'סתום' להיות בתחילת התורה, אז ייחשב לה שתפתח מסתימתה ויתגלה אורה הסתום בעולם, ובעוונות הרשעים יעשו בה פגם להכנס בה פנימה, ויגיע הפגם בשכינה הקדושה חלילה, להיות לה נפילה.
כמו שנאמר (עמוס ה ב) "נפלה לא תוסיף לקום בתולת ישראל" לא תוכל עוד אות ס לסמוך את השכינה הנופלת לעולמות בריאה, יצירה ועשייה, להקים אותה מעפרה.
וכששמעה זאת אות ס מיד חזרה למקומה הראוי לה.
