המרגלים הכניסו יצר הרע בעם

הפרשה מדברת על הוויכוח בין עשרת המרגלים לבין יהושע בן נון וכלב בן יפונה.

המרגלים אומרים: (במדבר יג לא) "לא נוכל לעלות. את העם כי יחזק הוא ממנו" ואילו כלב מכריז: (יג ל) "עלה נעלה וירשנו, אותה וכי יכול נוכל לה".

המרגלים מכניסים פחד ויאוש בלב העם עד כדי כך שהם מתחילים לבכות "ותשא העדה. ויתנו אתי קולם ויבכו בלילה וההוא"

ואילו יהושע וכלב מנסים להרגיע ולעודד את העם (יד א) "אל תיראו אתי עם הארץ… ה' איתנו ואל תיראום".

הסר יאוש מלבך

כשאדם רואה שיצר הרע מתגבר עליו כל פעם מחדש, וכבר שנים שהוא תקוע באותו מקום, הוא עלול באמת להתייאש. הוא עלול להרים ידיים. הוא רק לא יודע  שכל נקודת רצון בונה עולמות, שכל הרמת ראש עושה איזה תיקון, שכל צביטה בלב על זה שאין התקדמות, שאין פריצת דרך, פועלת ביותר.

איך אתה יכול להתייאש ככה? הרי בשניה אחת הכל יכול להתהפך לטובה, וכל הרצונות והתפילות והתחנונים שלך, כל הרמות הראש בכל השנים, סוף שמתחברות יחד, ומאפילה גדולה אתה יוצא לאור גדול. כמו יוסף הצדיק שעלה מבור האסורים ישר לארמון המלך.

חטא המרגלים בנחל אשכול / ציורי תנ"ך © כל הזכויות שמורות לאהובה קליין

מה עניין סיום הפרשה בעיניים?

העולם הזה מלא בסכנות. ומהי הסכנה המוחשית ביותר? העיניים. לא סתם מסיימת הפרשה שלנו בפסוק (במדבר טו לט) "ולא תתורו ואחרי 'לבבכם ואחרי עיניכם".

העולם הזה עלול לגרום לנו לשכוח לגמרי את היעד האמיתי שלשמו הגענו הנה. יצר הרע תופס את מבט העין שלנו ומפריע לנו להביט אל התכלית, אל גדולת הבורא, אל החסדים האינסופיים שה' יתברך משפיע עלינו, שבעבור זה אנחנו מתעניינים בהבלי עולם הזה ושוכחים את העיקר, את מה שבאמת יכול לשמח אותנו ולמלא את נפשותינו.